דוד גרף
בין סיכוני החיסון לסיכוני המחלה: ניתוח עומק על בטיחות חיסוני הילדים והסיכון שבחצבת
על המקרים שאירעו בשבועות האחרונים – אין עוררין: שורה של ילדים טהורים שרח”ל הלכו לעולמם לאחר שנדבקו בחצבת בריכוזים החרדיים בארץ. עוד מאות נדבקו, ולאחר מאבק בריאותי זכו להינצל. מול האסונות הקשים – מתעורר דיון ציבורי: מצד אחד, מזה שנים מוכר החיסון לחצבת ככזה שבס”ד אמור להציל ילדים מהמחלה המסוכנת במיוחד לילדים. מנגד, יש מי שמביעים חששות מפני חיסונים באופן כללי, ורואים בכך מזימה ממסדית-מדעית שצריך להיזהר מפניה.
###בטרם נמשיך – הערה חשובה: הכתבה שלפניכם נכתבת כהחלטה בלעדית ובלבדית של מערכת ‘שערים’. אף גורם לא ‘לחץ’ ואף לא ‘ביקש’ מהמערכת להציג כתבה זו. מיותר לציין כי היא איננה ‘ממומנת’ ואיננה ‘משולמת’, ולמערכת לא הגיעה אף בקשה מאף גורם לפרסם את הכתבה. בתוך עמנו אנחנו יושבים, גם אנחנו – חברי המערכת – הורים לילדים, ובשבועות האחרונים מצאנו את עצמנו נשאבים לתוך הדיונים מתוך אחריות ודאגה לילדינו שיחיו. עשינו בירורים, צללנו לנתונים, שאלנו רבנים, ואת תוצאות הניתוח הרוחבי הזה אנחנו מגישים בפניכם בכתבה זו.###
סיכון מול סיכוי
כעת לניתוח הנושא.
הדיון הציבורי בנושא חיסוני הילדים מציב בפני הורים רבים אתגר מורכב. באופן טבעי, האחריות הכבדה לבריאות הילדים מעוררת שאלות, חששות והתלבטויות. לצד הקולות הממסדיים, נשמעים גם טיעונים הבוחנים את הסיכונים האפשריים שבמתן החיסון עצמו.
כדי לקבל החלטה מושכלת, המבוססת על נתונים ולא על פחדים, חיוני לבחון את הנושא לעומק משני צדדיו. הגישה הרפואית אינה גורסת כי כל פעולה רפואית היא נטולת סיכון כלשהו, אלא בוחנת תמיד את מאזן הסיכונים: מהו הסיכון הכרוך בפעולה, לעומת הסיכון הברור והממשי הכרוך בהימנעות ממנה – קרי, הסכנה הטמונה במחלה עצמה.
בכתבה זו נצלול לנתונים הקליניים והמחקריים הנוגעים לחיסונים המרכזיים הניתנים בגיל הילדות – ובראשם החיסון המרובע (MMRV) שאמור להגן בס”ד מפני חצבת, חזרת, אדמת ואבעבועות רוח. נבחן מהו הסיכון האמיתי של המחלות עצמן, ננתח בכובד ראש את החששות ממרכיבי החיסון ותופעות הלוואי, ונבין את משמעות האחריות הקהילתית בעידן של התפרצויות חוזרות ונשנות.
חצבת אינה ‘רק פריחה’
לעיתים קרובות, מחלת החצבת נתפסת בציבור כמחלת ילדים עם פריחה ותו לא. אולם, עיון בנתונים הרפואיים חושף תמונה שונה לחלוטין. חצבת היא מחלה מערכתית קשה, המתבטאת בחום גבוה מאוד, חולשה קיצונית ושיעול טורדני.
אך הסכנה המרכזית אינה התסמינים הראשוניים, אלא שני גורמים אחרים: כושר ההדבקה הקיצוני והנטייה לסיבוכים קשים.
כושר הדבקה: נגיף החצבת הוא אחד הנגיפים המדבקים ביותר המוכרים לאנושות. הוא נישא באוויר ויכול לשרוד בחדר עד שעתיים לאחר שהחולה עזב אותו. אדם חולה מדבק במשך שמונה ימים, כולל ארבעה ימים לפני הופעת הפריחה, כך שהוא מפיץ את הנגיף ביעילות רבה עוד בטרם ידוע שהוא חולה.
הנתון המבהיל ביותר הוא “שיעור ההתקפה” (Attack Rate): על פי נתוני משרד הבריאות, אדם שאינו מחוסן וייחשף לחולה חצבת, נמצא בסיכון של 90% להידבק במחלה3 מדובר כמעט בוודאות.
הסיבוכים הקשים: הסיכון האמיתי של חצבת טמון בסיבוכיה. הנתונים מראים כי ###אחד מכל שלושה חולים### מפתח סיבוכים. הסיבוכים הנפוצים כוללים דלקת אוזניים (העלולה לפגוע בשמיעה) ושלשולים חריפים ומסכני חיים רח”ל.
סיבוכים חמורים
אך ישנם סיבוכים חמורים בהרבה:
דלקת ריאות: זהו גורם התמותה העיקרי מחצבת בקרב ילדים.
דלקת מוח חריפה: זהו סיבוך נוירולוגי קשה המתרחש בכ-1 מכל 1,000 מקרי חצבת. דלקת זו עלולה להותיר רח”ל נזק מוחי קבוע, פגיעה בשמיעה ואף לגרום למוות רח”ל.
SSPE: זהו אחד הסיבוכים המאוחרים והאכזריים ביותר. מדובר במחלה ניוונית קטלנית רח”ל של המוח, הנגרמת על ידי נגיף החצבת שנותר “רדום” בגוף ומתפרץ מחדש 7 עד 11 שנים לאחר המחלה המקורית. אנחנו יהודים מאמינים בני מאמינים, אולם בספרות הרפואית אין למחלה הזאת מרפא.
בשנים האחרונות התגלה סיכון נוסף: “אמנזיה חיסונית”. הנגיף תוקף ומוחק תאי זיכרון של מערכת החיסון, וגורם לגוף “לשכוח” כיצד להילחם במחלות אחרות שבהן נתקל בעבר. ילד שמחלים מחצבת הופך פגיע מחדש לשלל זיהומים למשך חודשים ואף שנים.
אבעבועות רוח: ‘מחלה קלה’?
החיסון המרובע כולל גם הגנה מפני אבעבועות רוח, מחלה הנתפסת לעתים בקרב בני אדם כ”מחלת ילדים קלה” שרצוי לעבור בילדות, כי כך מושג חיסון טבעי להמשך החיים. ואכן, בקרב ילדים בריאים, המחלה לרוב קלה יחסית.
אולם, התפיסה כי “עדיף לחלות” היא מסוכנת בעידן המודרני. כאשר רוב האוכלוסייה מחוסנת, ילד שאינו מחוסן עשוי שלא להיחשף לנגיף בילדותו. בכך, ההחלטה שלא לחסן למעשה “דוחה” את הסיכון לגיל מבוגר – ושם, אבעבועות רוח היא מחלה שונה לחלוטין.
מבוגרים שחולים לראשונה יסבלו ממחלה קשה משמעותית, עם חום גבוה ופריחה נרחבת, כולל בריריות פנימיות. הסיבוך המרכזי במבוגרים הוא דלקת ריאות. מחקרים הראו כי עד 16% מהמבוגרים שחלו פיתחו ממצאים של דלקת ריאות. גם בקרב נשים במצב מיוחד הסיכון לסיבוכים קשים גבוה, והדבקה עלולה לפגוע ולהיות בעלת השלכות רחבות.
הבחירה להימנע מהחיסון אינה מבטלת את הסיכון, אלא עלולה להעביר אותו קדימה בזמן, לגיל שבו המחלה ה”קלה” הופכת למסכנת חיים ח”ו.
החששות נגד חיסונים
כדי לשקול את מאזן הסיכונים, חובה לבחון בכובד ראש את הטיעונים הנפוצות נגד החיסונים.
טיעון 1 – “החיסון גורם לאוטיזם
זהו הטיעון הנפוץ והמטריד ביותר. מקורו במאמר בודד שפורסם בשנת תשנ”ח (1998) על ידי רופא בריטי בשם אנדרו ווייקפילד, שהתבסס על 12 ילדים בלבד.
חשוב לדעת את העובדות לאשורן:
הונאה שהוכחה: תחקירים מקיפים חשפו כי מחקרו של ווייקפילד היה הונאה מכוונת. התברר כי קיבל סכומי כסף גדולים מעורכי דין שתכננו לתבוע חברות חיסונים, וכי סילף נתונים בכוונה.
ביטול המאמר: בעקבות חשיפת ההונאה, כתב העת הרפואי היוקרתי “The Lancet” מחק וביטל את המאמר – צעד נדיר וחמור המעיד על פגם יסודי. בנוסף, בעקבות השערורייה, רישיונו הרפואי של ווייקפילד נשלל ממנו לצמיתות.
מחקרי ענק הפריכו: עשרות מחקרי-ענק, שעקבו אחר מאות אלפי ומיליוני ילדים, נערכו מאז. מחקר שנערך בדנמרק בשנת תשס”ב (2002) עקב אחר כל הילדים שנולדו במדינה (מעל חצי מיליון), כמו גם מחקרים נוספים – קבעו באופן חד-משמעי: אין כל קשר בין חיסון MMR לבין אוטיזם.
טיעון 2: “עומס יתר על המערכת החיסונית”
טענה זו גורסת כי מתן מספר חיסונים בגיל צעיר ‘מציף’ את מערכת החיסון של התינוק.
גם טענה זו אינה עומדת במבחן הנתונים. מערכת החיסון של תינוק נתקלת באלפי גורמים זרים (אנטיגנים) מדי יום ביומו – בנשימה, במגע ובמזון. באופן מפתיע, החיסונים המודרניים מכילים ###פחות### אנטיגנים מבעבר.
בעוד שבשנת תש”ך (1960) תוכנית החיסונים כולה הכילה כ-3,200 אנטיגנים, כיום, למרות שמספר החיסונים גדול יותר, הם מדויקים ומזוקקים בהרבה, ומכילים כ-125 אנטיגנים בלבד. לשם השוואה, דלקת גרון חיידקית אחת חושפת את הגוף לכ-25 עד 50 אנטיגנים. התוכנית כולה היא “טיפה בים” עבור מערכת החיסון.
טיעון 3: “המחלות נעלמו בגלל היגיינה, לא בגלל חיסונים”
אכן, שיפור בתנאי הסניטציה והתזונה הוריד דרמטית את התמותה ממחלות. אך בחינת גרפים של תחלואה (כמה נדבקו) מראה כי הצניחה הדרמטית והכמעט-אנכית בשיעורי ההדבקה בחצבת, התרחשה בדיוק בנקודת הזמן שבה הוכנס החיסון לשימוש.
בטיחות ומרכיבי החיסון המרובע (MMRV)
חשש נוסף נוגע למרכיבי החיסון.
כדי לבחון טענה זו, בואו נצלול למרכיבי החיסון: ובכן, בישראל משתמשים בתרכיבים Priorix-Tetra או PROQUAD.
חומרים פעילים: אלו הם ארבעה נגיפים חיים-מוחלשים. אלו נגיפים שעברו החלשה מכוונת כך שאינם גורמים למחלה, אך מספיקים כדי ללמד את הגוף לייצר הגנה.
מרכיבים נוספים: אלו חומרים מייצבים (כמו סורביטול, מניטול, סוכרוז) השומרים על הנגיפים, וכן שאריות זעירות מתהליך הייצור (כמו האנטיביוטיקה ניאומיצין, למניעת זיהום בתרבית).
חשוב להדגיש שתי נקודות קריטיות לגבי חומרים שנויים במחלוקת:
כספית (Thiomersal): תרכיבי ה-MMRV אינם מכילים כספית או כל חומר משמר אחר. למעשה, אף אחד מחיסוני השגרה לתינוקות בישראל אינו מכיל כספית.
אלומיניום: אלומיניום משמש בחיסונים מומתים (כמו החיסון המשולש) כדי לחזק את התגובה החיסונית. הוא אינו נכלל ואינו משמש כלל בחיסונים חיים-מוחלשים, דוגמת MMRV.17
לחיסון, כמו לכל תכשיר, יש תופעות לוואי מוכרות, שרובן המכריע קלות וחולפות: כאב ואדמומיות באזור ההזרקה, או עליית חום ופריחה קלה (כ-15% מהילדים) כ-5 עד 12 ימים לאחר מכן, כביטוי לתגובה החיסונית.
הסיכון הנדיר המוכר והמדובר ביותר הוא פרכוסי חום. חשוב להדגיש כי מדובר בפרכוס הנגרם מעליית החום המהירה, ולא מנזק נוירולוגי. אירוע זה, על אף היותו מבהיל מאוד להורים, נחשב ברובו המכריע לחולף ואינו גורם לנזק מוחי ב”ה. הסיכון לכך מוערך ב-1 לכל 2,300 עד 2,600 מנות חיסון.
ערבות יהודית הדדית
ההחלטה על חיסון אינה רק עניין אישי, אלא נוגעת בערבות ההדדית ובאחריות הקהילתית. המושג “חסינות עדר” (או חסינות קהילתית) מתאר מצב שבו רוב גדול מספיק מהאוכלוסייה מחוסן. כאשר אחוז הכיסוי גבוה, הנגיף “מתקשה” למצוא אדם פגיע, ושרשרת ההדבקה נקטעת ונעצרת.
חסינות זו אינה מיועדת להגן על המחוסנים, אלא על אלו שאינם יכולים להתחסן. למשל:
תינוקות רכים (מתחת לגיל שנה, לפני קבלת המנה הראשונה).
ילדים ומבוגרים הסובלים מדיכוי חיסוני (למשל, חולים אונקולוגיים רח”ל המקבלים טיפולים).
אלו שפיתחו תגובה חריפה לחיסון בעבר.
עבור חצבת, בגלל כושר ההדבקה האדיר שלה, נדרש כיסוי חיסוני של 95% מהאוכלוסייה כדי למנוע התפרצויות. כאשר אחוז ההתחסנות בקהילה מסוימת יורד מתחת לסף זה, נוצר “כיס” פגיע, והמחלה עלולה לחזור ובגדול.
הלקח במדינת ישראל
ההתפרצויות במדינת ישראל בשנים האחרונות הדגימו זאת באופן טרגי. בשנים 2018-2019 למס’ חלו בישראל כ-4,300 בני אדם בחצבת. ההתפרצות התרכזה בעיקר בקהילות ובריכוזים שבהם זוהו שיעורי התחסנות נמוכים. הנתונים ממחוז תל אביב באותה התפרצות הראו כי כמעט רבע מהחולים (24%) היו תינוקות מתחת לגיל שנה 28 – אלו שהיו תלויים בהגנה הקהילתית, והיא כשלה.
בהתפרצות מאוחרת יותר (2025), הנתונים היו חמורים אף יותר. נכון לעכשיו (חשוון תשפ”ו) דווח על מקרה התמותה השמיני מחצבת באותה התפרצות. הנתון המכריע והכואב ביותר הוא שכל שמונת הנפטרים היו ילדים בריאים, ללא מחלות רקע, אשר לא חוסנו נגד חצבת.
שקילת הסיכונים בכובד ראש
הבחינה המעמיקה של הנתונים מבהירה כי ההחלטה אינה בחירה בין סיכון לבין היעדר סיכון. זוהי בחירה בין שני סוגי סיכונים:
מצד אחד, הסיכון שבחיסון: סיכון נמוך מאוד, מוכר, מנוטר וסטטיסטי. הוא כולל בעיקר תופעות קלות וחולפות, וסיכון נדיר (1 ל-2,300) לפרכוס חום, שלרוב אינו מותיר נזק. הטענות על קשר לאוטיזם הוכחו כהונאה 13, והחשש מעומס חיסוני או מרכיבים מסוכנים (כספית ואלומיניום ב-MMRV) הופרך מדעית.
מצד שני, הסיכון שבמחלה: סיכון גבוה משמעותית, בלתי צפוי וקטלני רח”ל. בחצבת לבדה, מדובר בסיכון של 1 ל-3 לסיבוכים, 1 ל-1,000 לנזק מוחי רח”ל, ו-1 עד 3 ל-1,000 למוות ח”ו. באבעבועות רוח, זהו סיכון שנדחה לגיל מבוגר, שם הוא הופך למסכן חיים.
הקונצנזוס הרפואי העולמי מבוסס על מאזן נתונים זה בדיוק. היתרונות המוכחים של החיסונים במניעת תחלואה קשה, נכות ומוות ח”ו, עולים לאין שיעור על הסיכונים הנדירים הכרוכים בהם.
הנתונים הכואבים מההתפרצויות האחרונות בארץ הקודש מלמדים כי הבחירה שלא להתחסן אינה רק עניין פרטי, אלא בחירה המייצרת סיכון אקטיבי ומוחשי עבור החלשים ביותר בתוכנו – תינוקות רכים וילדים שמערכת החיסון שלהם אינה יכולה להגן עליהם.
כאן יש לציין כי גדולי הרבנים שליט”א חתמו בתקופה האחרונה על חובת ההתחסנות לחצבת, כצעד של השתדלות ואחריות הן כלפי ילדינו שיחיו – והן כלפי הקהילה כולה (‘חסינות העדר’ שפורטה לעיל). נשקול את הדברים בזהירות ובאחריות, נעשה את ההשתדלות הנדרשת, ובעז”ה נזכה לקיום הפסוק “כל המחלה… לא אשים עליך… כי אני ד’ רופאיך”.
