ישיבה מיוחדת של מועצת העיר ביתר בלשכת המחאה של ח”כ הרב מאיר פרוש.
ישיבה מיוחדת של מועצת העיר ביתר עילית התקיימה בלשכת המחאה של ח”כ הרב מאיר פרוש מתחת משרדה של היועמ”שית, לחיזוק המחאה נגד ההתעמרות בלומדי התורה בארץ ישראל.
במהלך ישיבת המועצה, התקבלה פה אחד ההחלטה המשמחת לפנות רשמית לוועדת הגבולות ולבקש את הרחבת גבולות העיר.
רה”ע מאיר רובינשטיין פתח את ישיבת המועצה ואמר: “התאספנו יחד כדי לקיים את ישיבת מועצת העיר באוהל המחאה שהקים שלוחא דרבנן הרב מאיר פרוש. לא צריך להזכיר את זכויותיו הרבות בעיר התורה ביתר עילית, הדואג לפיתוחה וקידומה של עירנו. היום, התאספנו כאן כי אנחנו מאמינים שלא הוא היה צריך לשבת לבד באוהל הזה. כולנו היינו צריכים לשבת כאן יומם ולילה”.
“אין כוחנו אלא בפה, אנחנו לא יכולים לעשות יותר מזה – ויש חובת מחאה. כשכואב צועקים. כשיש למישהו קרוב משפחה בבית רפואה, אין מה לעשות מלבד לשהות לצידו ולהשתתף בכאבו. כל היהדות החרדית הייתה צריכה והייתה רוצה לשבת באוהל המחאה ולהביע הזדהות עם בחורי הישיבות שהם מחזיקים את עם ישראל – הרי אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי”.
“אך תיתי ליה לשלוחא דרבנן ושלוחא דידן, הרב פרוש, שישב פה גם כאשר עם ישראל נפש בימי בין הזמנים. עכשיו הגענו לכאן להזדהות עם המאבק הגדול שלו ולהגיד לו: עם ישראל כולו איתך. הגענו לכאן בהזדמנות הראשונה, ישיבת המועצה הראשונה שלנו מאז תחילת המחאה כדי להביע הזדהות ותמיכה גדולה במאבק הכל כך נדרש, הכל כך חיוני למען היהדות החרדית בארץ ישראל”.
רה”ע הוסיף: “לא ייתכן מצב כזה שישנם אלפי עבריינים פליליים, בארץ ישראל, שכל העוון שלהם זה שהם יושבים בישיבה ולומדים תורה. אם היו אומרים לנו את זה לפני כמה שנים, היינו אומרים שזה לא שפוי. את אשר אפילו לא יגורנו – בא לנו. לכן, כולנו כאן מאחוריך ותומכים במאבק הזה. יהי רצון שעוד בחודש אלול הזה נזכה שתכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה”.
ח”כ מאיר פרוש הודה על התמיכה ואמר: “כולנו יודעים שלא חלמנו להגיע למצב כה אומלל: מדינה יהודית שנשלטת על ידי גורמים המונעים מתושבים את פת הלחם שלהם, את פת הלחם של ילדיהם, רק בשל לימוד התורה. אפשר להתווכח, אפשר לחלוק, אבל למנוע מהאבות ומהאימהות את היכולת להביא לחם לילדיהם – זה דבר שאינו מתקבל על הדעת במדינה דמוקרטית. אולי זה קרה ברומניה של צ’אושסקו, בברית המועצות של קוסיגין, אולי תחת שלטונות אפלים אחרים, אבל לא ייתכן שזה קורה בארץ ישראל”.
“לכן אנחנו מעלים את הבעיה הזו, מנסים לעורר תשומת לב, ומביעים מחאה. כאן, באוהל הזה, אני מבטא את עמדתי. אני יודע שכל אחד מחברי פועל בדרכו: אחד בכנסת, אחר מול היועץ המשפטי, אחר מול ראש הממשלה או מול יו”ר ועדה. כולנו פועלים, וכל אחד נושא חלק במאבק. אני מקווה שכל הפעולות יחד יביאו להתעוררות בצד השני, שיבינו עד כמה ההתעקשות הזו מסוכנת ומזיקה”.
“אחרי 75 שנה – לקחת ציבור גדול כל כך, מאות אלפים, ולהתעמת איתו באופן כה קשה – זה לא יכול להחזיק לאורך זמן. ואם לא תהיה הקשבה, לצערי, הדברים עלולים להידרדר לעימותים קשים יותר. איני רוצה לומר זאת במפורש, אך ברור שמצב כזה לא יוכל להימשך. אני מאחל לכם הצלחה רבה, ושנה טובה ומתוקה”.
מ”מ רה”ע דוד זלץ: “ההתכנסות שלנו כאן היום, דווקא כשהנושא שעל סדר היום הוא הרחבת העיר, במקום הזה שבו הרב פרוש עושה בעז”ה את עבודתו עד שתוסר החרפה הזאת, היא משמעותית מאוד. אני מבין היטב את גודל השעה ואת עומק הבעיה. כולנו יודעים שח”כ הרב פרוש, יחד עם ח”כ הרב גפני, נושאים את העיר ביתר קרוב לליבם, ואין דבר שהם לא פעלו למען העיר במשך כל השנים – ואנו חייבים להם הכרת הטוב גדולה על כך”.
“הנושא החשוב של הרחבת העיר לפתרון מצוקת הדיור החרדית, מבהיר לכולנו שזה לא עוד עניין נקודתי או קמפיין בחירות, אלא בעיה אמיתית וכואבת. אין ילד היום שלא מרגיש ולא מבין את המצב – שהילדים שלנו לא יכולים להמשיך להתגורר כאן בעיר. המחירים הגיעו למצב לא נורמלי, ממש הזוי, וגם אנחנו מרגישים את זה היטב. דווקא כאן, כשאנחנו יושבים ביחד, אנחנו מקווים שבעז”ה מפה תצא הבשורה. בעז”ה נזכור את היום הזה כיום של שמחה, כיום של מהפך לטובה, יום שבו תצא לדרך תנועה חדשה שתסלול את עתיד העיר ביתר. תודה רבה”.
סגרה”ע ויו”ר הסיעה החסידית גדליהו אייזנשטיין: “זכות גדולה היא לנו היום הזה, בישיבת מועצה מיוחדת זו. כולנו זוכרים את הרב פרוש, שעומד עם אזיקים על דוכן הכנסת ומביע את מחאתו, כפי שאמרת, שכל אחד עושה זאת בדרכו ובתחומו. במחאה זו, שהיא למען שמו יתברך ולמען כלל הציבור, כולנו מאוחדים בתקווה שיצמחו מכאן פירות טובים, ובשם ה’ נעשה ונצליח”.
סגרה”ע מאיר בר לב: “אנחנו נמצאים כעת בחודש אלול. המשל הידוע שמביא האדמו״ר הזקן לתקופה הזו הוא “המלך בשדה”: המלך יוצא אל העם, מקבל את כולם בסבר פנים יפות, ומראה פנים שוחקות לכולם. זהו ביטוי לכך שהקב״ה מתקרב אלינו, ואנו יכולים לגשת אליו כל אחד ואחד. אנו רואים דוגמה, מעין זה, גם אצל ח”כ הרב פרוש – שיצא לשדה, נמצא כאן עם הציבור, מקבל את כולם בסבר פנים יפות”.
“אחד הביטויים המרכזיים של חודש אלול הוא “אני לדודי ודודי לי” – ביטוי של אהבה, כפי שכתוב בשיר השירים: אהבתנו להקב״ה ואהבתו אלינו. בימים אלו אנו מוסיפים בתפילה בכל יום מראש חודש אלול את פרק “לדוד ה׳ אורי וישעי”. אחד הפסוקים שם מבטא את מהות הקשר שלנו לקב״ה: “אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש – שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי”. זוהי התנועה הפנימית והאמיתית שלנו לשבת בבית ה’, גם אם כיום לצערנו בעקבות הגזירות יש לכך השלכות כלכליות לא פשוטות, אך בעז”ה נעשה ונצליח”.
אחריו נשא דברים חבר מועצת העיר עוזי שלום: “פרסמנו מודעה בתחילת זמן אלול עם שמות של עשרות רבות של ישיבות, מאות תלמודי תורה וגני ילדים בעירנו. עולם התורה נמצא כעת במצוקה, וח”כ הרב פרוש מוסר את נפשו כדי להציל אותו. וביתר עילית – שהיא העיר שבה פועלים כל כך הרבה מוסדות תורה, וכל כך הרבה קול תורה נשמע בה ברחובות – ראוי שהיא תהיה בחזית המאבק. בעזרת ה׳ נזכה כולנו לשמוע ישועות ובשורות טובות”.
חבר מועצת העיר יוסי שטרית דיבר אחריו: “אנחנו לא סתם מתכנסים כאן, באנו להזדהות. דובר כאן על הרב פרוש – וצריך לומר ביושר: הרב פרוש זה העיר. מי שמכיר את ההיסטוריה של ביתר יודע – הרב פרוש חי את העיר, פיתח את העיר, בנה אותה, הקים מוסדות, ניהל נושאים והוביל מהלכים. ביתר היא הוא, והוא ביתר”.
“אנחנו כאן לא רק כדי לדבר על הרחבת העיר או על נושאים מקומיים – אלא בראש ובראשונה כדי להזדהות עם המחאה הגדולה של עולם התורה. המחאה הזאת, שמבטאת מסירות נפש של ממש, הרב פרוש בצום שלו מקטיר חלב ודם למען עולם התורה. הרב פרוש נושא על עצמו את המאבק הזה, את עול הציבור כולו, ומוסר את נפשו, וזו זעקה שאין גדולה ממנה”.
“אני רוצה לומר לך, הרב פרוש: חזק ואמץ. על כל הפעילות שלך בעיר, על כל הפעילות הארצית, על המאבקים למען עולם התורה ולמען הציבור החרדי. כולנו מחזקים את ידיך, ומקווים שגם מתוך המחאה הזו תצא בשורה לעיר – שהעיר תתרחב ותגדל, כי לא יכול להיות אחרת”.
את סדר הנואמים חתם חבר מועצת העיר יואל פרויליך: “חשבתי בדרך לכאן, איך הגענו דווקא לכאן, ובדיוק בחודש אלול? יש לכך משמעות מיוחדת. אנחנו יושבים ליד בניין מלא אנשים שלפי אמונתם – הם אינם טועים ולעולם לא יטעו. זו דרך חייהם. אבל אנחנו נמצאים כאן דווקא בחודש אלול – חודש שבו כולנו אומרים לפני הקב״ה: טעינו, חטאנו, שגינו. חודש שבו אנחנו מודים שאנחנו בני אדם, שיש לנו חולשות, שאנחנו עלולים לטעות”.
“והפער הזה כל כך כואב: אנחנו יושבים ליד בניין שבו יושבים יהודים שאינם יודעים מאין באו ולאן הם הולכים. יהודים שכל כך רחוקים מהמקור שלהם, מהיהדות. לצערנו, עבורם מדינת ישראל היא מדינה ככל המדינות. אנחנו אומרים להם: אנחנו מודים שיכולים לטעות – אבל גם אתם טועים, טועים בגדול. ובסוף, עם כל הטעויות שלנו, אנחנו נדע להוכיח, גם עוד מאה שנה שהתורה הקדושה תנצח”.
ישיבת המועצה הסתיימה עם תחושה של אחדות במאבק למען עולם התורה, כאשר הציבור החרדי מתייצב למאבק נגד ההתעמרות בציבור החרדי בארץ ישראל, בעוון לימוד התורה הקדושה.
