אם אין אני לי, מי לי: שערים ממשיך את המאבק נגד העוול התחבורתי בביתר עילית
שמעון כהן
ארוכה הדרך לצדק תחבורתי: חשיפות ‘שערים’ בשבועות האחרונים על שערוריית התחבורה בעירנו – בדמות זינוק של פי שלושה במחירי הנסיעות, אפליה בוטה מול יישובים סמוכים, ושתיקה מחפירה של נבחרי הציבור – ממשיכות לעורר הדים ומגיעות אט-אט לתודעה הציבורית הארצית.
השבוע, עסקן עירוני בכיר נפגש עם שרת התחבורה רגב, מנכ”ל משרדה והצוות המקצועי. נראה היה שדבר המאבק שמוביל ‘שערים’ הגיע לאוזניהם, והם הבטיחו לבדוק את המחדלים שהועלו, כולל האפליה שגורמת למשפחות בביתר לשלם 157.5 שקלים ל’חופשי חודשי’ לנוער, לעומת 69.5 שקלים ביישובים אפרת וצור הדסה. עם זאת, התושבים נותרים ספקנים: הבטחות לבד לא יספיקו – אנחנו צריכים מעשים בשטח.
התקשורת מתעוררת
במקביל, גם בגזרה התקשורתית נראה שקשר השתיקה מתחיל להיפרם: עיתון ‘המודיע’ העלה את הנושא לסדר היום בשבוע שעבר, תוך מתן ביטוי נרחב (אולי נרחב מדי) לגרסת השרה רגב, אולם עצם העלאת המצוקה אחרי תקופה של שתיקה, להישג תיחשב.
בנוסף, ל’שערים’ נודע כי כלי תקשורת חרדיים נוספים מתחילים להביע התעניינות ומתכננים לעסוק בשערורייה. התעוררות זו, איטית אך בטוחה, היא תוצאה ישירה של לחץ התושבים, שמסרבים לשתוק מול גזירה שגוזלת כ-10,000 שקלים בשנה ממשפחה ביתרית ממוצעת.
בישיבה מעמיקה של ועדת התחבורה העירונית, שכונסה בברכת רה”ע וביוזמת מחזיק תיק התחבורה העירוני יואל פרויליך, הועלו רעיונות לקידום המאבק, כולל פניות ישירות למשרד התחבורה.
הקמפיין ‘עוול תחבורתי’ שמנהל ‘שערים’ ממשיך השבוע תחת הסלוגן החדש “אם אין אני לי, מי לי”, שקורא לכל תושב לקחת אחריות אישית למען הצדק. ‘שערים’ מבהיר: הדרך עוד ארוכה, ואין סימני אופטימיות משמעותיים מלבד מה שפורט לעיל, אך יש לקוות כי הלחץ הציבורי יתחיל סוף סוף להניב תוצאות.
פשע שזועק לשמים
השערורייה התחבורתית בעירנו היא תוצאה של שתי רפורמות כושלות שפגעו קשות בתושבים. ב-2022 למספרם, רפורמת ‘דרך שווה’ של שרת התחבורה דאז מיכאלי, שכחלק מאג’נדה אנטי-חרדית מוצהרת ביטלה את ה’חופשי חודשי’ המקומי בעלות 48 שקלים לנוער, שהיה חבל הצלה לאלפי תלמידים ומשפחותיהם. המחיר זינק בבת אחת ל-118 שקלים, והכפיל את הנטל על משפחות.
אם לא די בעוול הראשון – הגיעה רפורמת “צדק תחבורתי” של השרה מירי רגב, שהבטיחה 50% הנחה לערים במעמד סוציו-אקונומי נמוך – והזניקה עוד את המחיר, אף יותר מגזירת השרה הקודמת. הרפורמה של רגב לוותה בעליית מחירים גורפת, כך שכיום ה’חופשי חודשי’ לנוער עומד על 157.5 שקלים – זינוק של למעלה מ-200% לעומת המצב המקורי.
כך יוצא, שמשפחה ממוצעת עם שני הורים ושישה ילדים משלמת 10,272 שקלים בשנה על תחבורה, לעומת 3,360 שקלים לפני הרפורמה – סכום הרסני בעיר שבה 60% מהתושבים חיים על סף העוני.
לעג לרש
האפליה בולטת במפת התחבורה: ביתר עילית, המוגדרת כאזור 1 במערכות משרד התחבורה, משלמת מחירי אזור 2, בעוד יישובים מבוססים כמו אפרת (אשכול כלכלי גבוה) וצור הדסה נהנים מהנחות כחלק מאזור 1, עם ‘חופשי חודשי’ לנוער ב-69.5 שקלים.
התוצאה היא בלתי נמנעת: משפחות עניות בביתר, שבהן שמונה נפשות בממוצע כ”י, מממנות את הנסיעות הזולות של יישובים אמידים. ה’חופשי חודשי’ הארצי, שמאפשר נסיעות בכל הארץ, הוא לעג לרש עבור תושבים שזקוקים רק לנסיעות מקומיות לבתי ספר וישיבות. וכפי שהגדיר אחד התושבים במילים פשוטות: “ילדיי לא צריכים לנסוע מחוץ לעיר.
ה’הטבה’ הזו היא מיותרת, ייתכן שאפילו מסוכנת. אני לא רוצה שילדיי יסתובבו כשבכיסם כרטיס שמאפשר להם לנסוע לערים אחרות. ובוודאי שהתירוץ הזה לא שווה את המחיר המופקע”. תושבים דיווחו גם על חריגות כמו ל”ג בעומר, שבו ה”חופשי חודשי” לא כובד, והם נאלצו לשלם 58 שקלים לנסיעה למירון.
משרד התחבורה טען בתגובה (שאף פורטה באריכות בכתבה ב’המודיע’) – כי ביתר אינה מופלית, וכי תושבי העיר זכאים ל-50% הנחה במסגרת הרפורמה. עוד טענו כי ביתר אינה נכללת באזור 1 משום שהיא קרובה לירושלים. זו תגובה שקרית ומטעה: אפרת וצור הדסה, שגם הן חלק ממטרופולין ירושלים, מוגדרות כאזור 1 ונהנות מהנחות. ההנחה של 50% מגיעה לאחר עליית מחירים גורפת, כך שמשפחות משלמות יותר מאי פעם. התירוץ של המשרד הוא עלבון לתושבים, והוכחה לכישלונם של השרה רגב והסגן אורי מקלב.
הנבחרים מתמהמהים
החשיפות של ‘שערים’ עוררו תגובות רבות, והלחץ הציבורי מתחיל לשאת פרי. המאבק זוכה לגיבוי של רבני העיר שליט”א, ופעילים חברתיים בעיר קראו לפעולה.
עם זאת, חומת שתיקה פוליטית ממשיכה לעמוד בדרך: נבחרי הציבור החרדים, שהבטיחו לפני הבחירות לטפל באפליה, מותירים את העוול על כנו. גורמים פוליטיים, באמצעות איומים על תקציבי פרסום והצעות לקמפיינים בתשלום, מונעים מהתקשורת החרדית להעלות את הזעקה לזירה הארצית.
הפגישה של עסקן עירוני עם השרה רגב וצוותה היא צעד ראשון, אך התושבים ספקנים לגבי הבטחת המשרד “לבדוק את הנושא”. “כבר שמענו הבטחות”, אמר תושב מגבעה A ל’שערים’. “אנחנו רוצים תוצאות – החזרת ה’חופשי חודשי’ המקומי הזול וסיום האפליה”.
הסלוגן החדש, “אם אין אני לי, מי לי”, מבטא את המסר: כל תושב חייב לקחת חלק במאבק. ‘שערים’ קורא לתושבי ביתר עילית להצטרף לקמפיין ‘עוול תחבורתי’ תחת הסלוגן “אם אין אני לי, מי לי”. כתבו מכתבים לשרת התחבורה מירי רגב ולסגן השר במשרד התחבורה אורי מקלב, דרשו מחברי הכנסת של ש”ס ויהדות התורה – לא רק בשאילתות, אלא בהצעות חוק ודיונים דחופים. הציפו את הלשכות בסיפורי הכאב שלכם. התפללו והשתדלו, כי זו מצוות צדק גדולה לתמוך בלומדי התורה ומשפחותיהם.
חשש מהפלת הממשלה
לכל האמור לעיל צריך להוסיף את החשש שלאור ההיתכנות להצבעה על פיזור הכנסת בקרוב, עקב מחדל חוק הגיוס ואי הסדרת מעמדם של בני הישיבות הקדושות – המצב לא ייפתר בקרוב, שכן במצב של ממשלת מעבר לא ניתן להוביל רפורמות ולתקן עוולות, זאת לצד העובדה שהצבעה על פיזור הכנסת משמעותה פרימת הברית בין הציבור החרדי ומפלגת השלטון – דבר שבוודאי לא יוביל למוטיבציה בקרבת השרה מהליכוד לתקן עוול הפוגע בציבור החרדי. מכאן הדחיפות לפעול במהירות האפשרית, ויפה שעה אחת קודם.
המאבק שלנו הוא על כבודנו, על זכות ילדינו ללמוד תורה. הדרך עוד ארוכה, ואין סימני אופטימיות משמעותיים, אך הלחץ הציבורי מתחיל להניב תוצאות. כל פעולה, קטנה כגדולה, תיזקף לזכותכם. “שערים” לא ייסוג עד שה’חופשי חודשי’ המקומי הזול יוחזר, עד שביתר תוכר כפריפריה, ועד שהאפליה תסתיים.
ובעזרת השם – נעשה ונצליח!
