הזעקה שמסרבת לגווע: הדים לסדרת הכתבות והמאבק נגד העוול התחבורתי נמשך
יעקב מרגליות
בשלוש גבעותיה של עירנו, בין בנייני המגורים והרחובות המלאים בחיים, נשמעת זעקה חרישית שהפכה בימים האחרונים לזעקת כאב מהדהדת. זו זעקתן של אלפי משפחות שכל נסיעה באוטובוס הפכה עבורן לסיוט כלכלי, זעקתם של ילדים שההליכה לחיידר ולבית הספר מלווה בדאגה של הוריהם כיצד לממן את כרטיס הרב-קו.
סדרת הכתבות שפרסמנו ב’שערים’ על שערוריית מחירי התחבורה בעיר – עליית מחירים של פי שלושה לילדים, אפליה מול יישובים סמוכים, והשתיקה מחרישת האוזניים של נבחרי הציבור – הציתה גל של תגובות. תושבים, אישי ציבור ופעילים חברתיים מתעוררים, והזעקה מביתר כבר אינה ניתנת להשתקה.
אך השאלה נותרת: מתי יפסיק העוול הזה?
הדים ציבוריים לזעקה
סדרת הכתבות ב’שערים’ לא הדהדה בחלל ריק. תושבים רבים פנו למערכת, משתפים בסיפורי כאב אישיים: אבות ואימהות ששוברים את הראש כיצד לממן נסיעות לילדים, משפחות שמהרהרות האם לקצץ ח”ו בהוצאות המזון כדי לשלוח את הבחורים לישיבה.
“הכתבות שלכם נתנו קול לכאב שלנו”, כתבה ח’, אם לשמונה מגבעה B. “אבל מה יעשו עכשיו? מי יציל אותנו?”
ולצד התושבים, גם אישי ציבור החלו להגיב. פעילים ואף חברי מועצת העיר הביעו זעזוע מהחשיפה, וקראו לפעולה דחופה. אחד מחברי הכנסת בסיעת ש”ס פנה למערכת בהודעה כי נחשף לכתבות וכי בדעתו להגיש שאילתא דחופה בכנסת לשרת התחבורה מירי רגב ולסגן השר ר’ אורי מקלב.
השאילתות ידרשו תשובות ברורות: מדוע ביתר עילית מופלית לעומת יישובים סמוכים? מדוע לא הוחזר ה’חופשי חודשי’ המקומי הזול? ומדוע משרד התחבורה ממשיך להתעלם מזעקת התושבים?
התירוץ ההזוי של משרד התחבורה
בתגובה לחשיפת ‘שערים’, מדוברות משרד התחבורה ניסתה להסביר כי ביתר עילית “סובלת” בשל בקשת ראש העיר להיכלל במטרופולין ירושלים, מה שכביכול מונע ממנה הנחות, ומה שגורם לכך שמחיר נסיעה פנימית יהיה דומה למחיר בירושלים.
תגובה זו היא לא רק הזויה – היא שקרית ומטעה. צור הדסה, מבוא ביתר, ואפילו אפרת – שמחוץ לקו הירוק – כולן חלק ממטרופולין ירושלים, ובכל זאת נהנות מהסדרי תחבורה מוזלים. מדוע? כי שם יש נציגים שיודעים ללחוץ, לדרוש, להשמיע קול. בביתר, לעומת זאת, התושבים משלמים מחירים מופקעים עבור שירות לקוי, כאילו היו אזרחים סוג ב’. התירוץ של משרד התחבורה הוא לא פחות ממחטף – ניסיון להסיט את האשמה מהמשרד שממשיך להתחמק מאחריות.
‘שערים’ מחויב למאבק
מערכת ‘שערים’ מבהירה: לא נרפה ולא נשתוק. אנו נמשיך לעסוק בשערוריית התחבורה עד שייעשה צדק. אנו קוראים לשרת התחבורה מירי רגב, לסגן השר במשרד התחבורה ר’ אורי מקלב (שמסירותו למען הציבור באירועי מירון, כולל הימצאותו הפיזית בשטח עד לשעות הקטנות של מוצאי שבת כדי לוודא שהתחבורה עובדת בצורה ראויה ראויה לכל שבח), ולכלל נבחרי הציבור החרדי משתי המפלגות: מה בכוונתכם לעשות כדי להפסיק את העוול?
האם תמשיכו לשתוק בעוד משפחות בביתר מוותרות על צרכים בסיסיים כדי לממן נסיעות? האם תאפשרו למשרד התחבורה להמשיך ולגזול מאות שקלים ממשפחות עניות? אנו דורשים תשובות, ויותר מכך – אנו דורשים פעולות. החזירו את ה’חופשי חודשי’ המקומי הזול, תקנו את האפליה, והפסיקו להפוך את ביתר לכתם על מפת התחבורה של מדינת ישראל.
תקציר העוול התחבורתי
כזכור, השערורייה התחבורתית בביתר עילית היא תוצאה של שתי רפורמות שהבטיחו צדק אך הביאו אסון. בשנת 2022 למספרם, רפורמת ‘דרך שווה’ של השרה דאז, יו”ר מפלגת השמאל ‘העבודה’ מיכאלי, ביטלה את ה’חופשי חודשי’ המקומי בעלות 48 שקלים לנוער, שהיה חבל הצלה לאלפי תלמידים.
מאז, מחירי הנסיעות לילדים זינקו פי שלושה, וכיום משפחות משלמות 157.5 שקלים בחודש לילד עבור חופשי חודשי ארצי – שירות שאין בו צורך עבור נסיעות מקומיות לבתי ספר וישיבות. לאחרונה, רפורמת ‘צדק תחבורתי’ הבטיחה 50% הנחה ב”חופשי חודשי” לערים במעמד סוציו-אקונומי נמוך, אך ליוותה אותה עליית מחירים גורפת שהעמיקה את הפגיעה בתושבי ביתר.
התוצאה: משפחות ברוכות ילדים, ש-70% מהתושבים תלויים בתחבורה ציבורית, משלמות מאות שקלים נוספים בחודש. לדוגמה, משפחה עם ארבעה ילדים מוציאה 630 שקלים בחודש רק על נסיעות ללימודים – סכום שגוזל מזון, תרופות וחלומות קטנים.
זמן להמשיך במאבק
ושיא האבסורד: ביתר, המוגדרת כאזור 1 במערכות משרד התחבורה (מה שאמור להקנות הנחות), משלמת בפועל מחירי אזור 2, בעוד יישובים סמוכים כמו צור הדסה ואפרת נהנים מהנחות משמעותיות. במילים פשוטות: העניים בביתר מממנים את הנסיעות הזולות של העשירים ביישובים אחרים.
תושבי עירנו היקרים, זה הזמן להתעורר. ‘שערים’ קורא לכם לקחת חלק במאבק: כתבו מכתבים לשרת התחבורה, דרשו מחברי הכנסת של ש”ס ואגודת ישראל להגיש שאילתות ולפעול, הציפו את המיילים של נציגי הציבור בסיפורים שלכם. פנו בתקיפות לעיתונים שמשתתקים מול הכאב שלכם. אנו לא נאפשר לביתר להפוך לעיר שקופה, לעיר שבה ילדים מפסיקים ללמוד כי הוריהם לא יכולים לממן אוטובוס. הצטרפו לזעקה, כי יחד נוכל בס”ד להפסיק את העוול הזה.
