שמעון כהן
וְמְסַר לָן אוֹרַיתָא: ברגשי קודש נעלים עברו 48 השעות של חג השבועות והשבת הצמודה אליה, כשתי יממות שהפכו לחטיבה נעלית ומרוממת.
בתי הכנסיות בעיר עוטרו מבעוד מועד בפרחים ועשבים ואילנות מלבלבים, כל עדה ומנהגה, וניחוחות מאכלי החלב ועוגות הגבינה בהן טרחו נשות ישראל הכשרות התפשט בחלל העיר, כאשר ישראל עם קדושים נצמדים למנהגי אבות ומקיימים אותם בחדווה ובהידור רב, ולא חוסכים ביגיעה וביצירתיות לחזק את שטר הכתובה הנצחי בין ישראל לאלוקיהם, בין התורה ומקיימיה, ולהטעים את התורה שתהיה ערבה לחיך של ילדי ישראל הטהורים, בבחינת “דבש וחלב תחת לשונך”.
היה זה מחזה מרנין לחלוף בשעות הקטנות – ושמא יש לומר ‘הגדולות’ – של ליל חג השבועות ולראות את אור היקרות שבוקע ממאות בתי הכנסיות בעיר, ואת קול התורה המתרונן מהם, כאשר ההיכלות מלאים בזקנים עם נערים ששוקדים בתורה הקדושה ועורכים את תיקון ליל שבועות עד עלות השחר.
הגבאים בבתי הכנסיות נערכו מבעוד מועד עם כיבוד קל ומרענן, כדי להקל על הלומדים שנדדו שינה מעיניהם ולסייע בחוויה הרוחנית המרוממת ובכדי לקיים את דברי חז”ל – “הכל מודים דבעצרת בעינן נמי לכם”. ואכן, ה’לכם’ – התקרובת הגשמית בבתי הכנסת בביתר הידועה בעין הטובה שלה – הייתה כראוי וכיאות.
סמוך לעלות השחר התמלאו המבואות המוליכים למקוואות בעיר, בהתאם למנהג על פי הקבלה לטבול בקדרותא דצפרא, כאשר האחראים על המקוואות נערכו מבעוד מועד ודאגו לסדר מופתי ככל האפשר בשעת העומס.
מנייני תפילת שחרית נערכו לאורך שעות הבוקר – החל משעת הנץ החמה שבה נוהגים רבים להתפלל, כהמשך ישיר ללימוד הלילה ובבחינת ‘יילכו מחיל אל חייל’, כאשר רבים אחרים – בעיקר במקהלות חסידים – מעדיפים להחליף כוח ולנוח שעות אחדות ולהתחיל את התפילה בסביבות השעה שמונה וחצי, ביתר רעננות. אלו ואלו משבחים ואומרים ב’אקדמות’: “צבי ואיתרעי בן ומסר לן אורייתא”!
קריאת עשרת הדברות הייתה למעמד נורא הוד, כאשר רבים מהדרים אף להביא את ילדיהם לבית הכנסת בהתאם לדברי חז”ל שהקב”ה ביקש מבני ישראל ערֵבים שיערבו לכך שיקיימו את התורה, ורק כאשר אמרו ישראל “בנינו ערבים בעדינו” הסכים הקב”ה ונתן לנו את התורה, דבר שמחדד את הידיעה שהילדים הם הערובה לקיום התורה לנצח נצחים.
הכל מעלין לירושלים
בשנים האחרונות הולכת והופכת ביתר עילית למטרופולין בפני עצמה – גם במובן של שהייה בתחומי העיר בחגי ישראל – כאשר משנה לשנה גדל מספרן של המשפחות הנשארות בעיר בחג, ואף של אלו המתגוררים מחוץ לעיר ובאים לעשות את החגים בחיקם של בני משפחותיהם בעיר ביתר, בזכות האווירה המיוחדת ששוררת כאן בחגים. ואכן, השנה ניתן היה לראות הרבה יותר משפחות שנשארו בעיר ביחס לשנים עברו.
יחד עם זאת, רבים מתושבי העיר נסעו גם השנה לירושלים עיר הקודש, כדי לשהות במחיצת רבם ובחיק בני משפחותיהם, כמו גם לערים בני ברק, נתניה וערים נוספות בהם מתנהלים מרכזי החסידות בראשות כ”ק מרנן האדמו”רים שליט”א, כדי לקבל את התורה בארבע אמותיהם של צדיקי הדור ולשמוע את קולם הנשמע ברמה בקריאת עשרת הדברות, ב’אקדמות’ ובדברות קודש שיוצאים מפום-ממלל-רברבן.
חברת ‘קווים’ תגברה את מערך הנסיעות לירושלים וליתר ערי הארץ, הן בערב החג והן במוצאי החג, והתמודדה בצורה מופתית עם העומס הכבד והביקוש הגובר לנסוע מהעיר ולחזור אליה בטווח שעות מצומצם, כאשר בסייעתא דשמיא המערך התנהל בהצלחה וללא עיכובים ותקלות מיותרים.
רבים מתושבי ביתר שזכו לשהות בירושלים עלו לראות ולהיראות בכותל המערבי, זכר לעלייה לרגל, בתפילה כי בקרוב נזכה לעלות ולהיראות בבית המקדש השלישי. למעלה ממאה אלף איש פקדו את רחבת הכותל המערבי במהלך חג השבועות והשבת הסמוכה לחג.
זמן השיא בכותל היה לקראת תפילת הנץ החמה בבוקר החג, עת הגיעו למעלה מ־14 אלף איש לתפילת שחרית על יד שריד בית המקדש ומילאו את כל רחבת הכותל המערבי בתפילה ובשירה. המנהג לפקוד את הכותל במהלך חג השבועות קיים מזה שנים – מאז שוחרר הכותל המערבי במלחמת ששת הימים בשנת תשכ”ז. כמדי שנה בבתי הכנסת שסביב לכותל המערבי, באו מתפללים רבים ללמוד במשך הלילה ואמרו ‘תיקון ליל שבועות’.
בדרכים המובילות אל הכותל המערבי נבנו אוהלים באדיבות ליבם של נדיבי עם מהארץ ומחו”לף שבהם העניקו כיבוד לעולי הרגל. מחזה מיוחד היה לראות את רחבת שער יפו שהפכה ל’מירון בזעיר אנפין’, כאשר אברכים יקרים עומדים בעמדות שהוקמו בערב החג וחילקו מזון ומשאות לעולי הרגל.
גם אל קבר דוד המלך שבהר ציון באו רבים במשך חג השבועות שבו מציינים את יום הסתלקותו.
‘שבת נאך שבועות’
השנה זכינו גם ליום טוב שני של גליות הנחגג אצל יהודי חו”ל, כאשר בקביעות שנה זו גם אנחנו בארץ הקודש עשינו את היום הזה קודש וקידשנו אותו בקדושת יום השביעי, יום השבת קודש. היו אלו יומיים רצופי התעלות ורגשי קודש.
גם במהלך השבת נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שבביתר קול יעקב, קול תורה ותפילה, כאשר כלל תושבי העיר, זקנים עם נערים, הגו באהבה ובצימאון בתורת השם, וכיוונו היטב בתפילת השחר “ותן בליבנו בינה להבין ולהשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות”, כשהם מייחלים לזכות לאהבת התורה, ליגיעת התורה ולידיעתה, ולהצלחה בחינוך הילדים לתורה ויראת שמים.
גם לאורך שעות השבת הצמודה למתן תורה – מי שהתהלך ברחובות העיר יכול היה לזהות את קול התורה שנשמע ברמה, בבחינת ‘אסרו חג בעבותים’ – אסרו חג מקודש שנקשר בעבותות של תורה. דוברי שפת האידיש מכירים את המליצה הידועה – “שבת נאך שבועות” – כאשר המילה “נָאךְ” משמשת במשמעות כפולה: “אחרי”, ו”עדיין”. כלומר: השבת שאחרי שבועות, היא עדיין שבועות.
עתה הזמן ‘לפרוק את החבילות’. האתגר המוטל על כל אחד ואחד הוא להנציח את רגשי הקודש הללו שחווינו במהלך החג, ולתרגם אותם לעשייה יומיומית, לדבקות בתורה גם בימי השגרה, ולזכור את רגשי הקודש שחווינו בעת עשרת הדברות בכל זמן, להישמר ולשמור נפשנו מאד פן נשכח את הדברים אשר ראו עינינו ופן יסורו מלבבנו כל ימי חיינו. הלוואי שנזכה ל’והשיאנו ד’ אלוקינו את ברכת מועדיך לחיים טובים ולשלום, לשמחה ולששון’!
תקרית מחרידה בליל החג
אבל הייתה גם תקלה מצערת ומחרידה – שמחייבת פעולה נחושה כדי שדברים כאלה לא יחזרו על עצמם.
היה זה בשעה 5:20 לפנות בוקר. אחד מבתי הכנסיות בגבעה א’ בעיר היה מלא מפה לפה במתפללים שאמרו ‘תיקון ליל שבועות’ – ואז נשמעו פיצוצים מחרידים שזרעו פחד וחלחלה בקרב המתפללים.
לפי עדותם של המתפללים, היו אלו קולות ירי של ממש שנשמעו סמוך לבית הכנסת. המתפללים ששהו באותו זמן בבית כנסת חשבו שמדובר בפיגוע רח”ל והחלו לברוח בבהלה.
במהלך מנוסתם של המתפללים חלקם נחבלו ונפצעו. אחד המתפללים אף נזקק לטיפול רפואי. הוא נסע למרכז רפואי בירושלים ולאחר זמן השתחרר.
לאחר זמן קצר התברר שמדובר בירי זיקוקים אשר נערי שוליים הדליקו, תוך חילול יום טוב מחריד, ולא פחות חמור מכך – באופן בלתי חוקי ומסוכן. הנערים נתפסו לאחר זמן קצר על ידי המשטרה ונלקחו לחקירה.
התקרית המקוממת מזכירה את הידוע מכבר – על אודות בעיית נוער השוליים שזורע פחד ובהלה בעיר. העירייה והרשויות המופקדות מטעמה עושות הרבה כדי להתמודד עם התופעה, הן ברובד המקצועי והטיפולי והן ברובד האכיפתי, אך מתברר כי עוד רבה המלאכה.
