מהיכן דנתוני?
@יעקב מרגליות
ה’פייק’ של נתוני הקורונה בביתר עילית: האם עירנו נמצאת באמת בדרגה הגבוהה מבחינת נתוני ההדבקה (מעל ניקוד 10)? והאם אכן אלעד ומודיעין עילית נמצאות במקום טוב יותר מביתר – כפי שטוענת הטבלה שפרסם משרד הבריאות? כדי להגיע לחקר האמת – ‘שערים’ צלל אל הנתונים. המסקנות לפניכם.
תחילה לכללים לפיהם נקבע מעמדה של עיר בהתאם ל’מתווה הרמזור’ של ממונה הקורונה פרופ’ רוני גמזו: הפרמטר הראשון – מספר הנדבקים החיוביים ביחס לעשרת אלפים תושבים, וקצב הגידול בשיעור החולים החדשים בכל שבוע.
כעת – לנתונים של ביתר: מספר התושבים הרשומים בביתר לפי משרד הבריאות עומד על סך 61,648 תושבים. מתוכם – מספרם של החולים החדשים שאותרו בשבוע שעבר – עומד על 138. מספרם של החולים החדשים השבוע – 196. מדובר, אם כן, באחוז גידול העומד על 1.42.
מספר הבדיקות שנעשה בשבוע שעבר הוא – 1364, כך שאחוז החולים החדשים לכל 10,000 נפש עומד על 14.37. יוצא אם כן, שלפי נוסחת משרד הבריאות הניקוד של ביתר עילית צריך להיות 7.96.
אז כיצד הגיעה ביתר לניקוד הגבוה – מעל 10 – ה’מזכה’ אותה בתואר ‘עיר אדומה’? את זאת אנו מנסים לברר בכתבה זו.
נתונים תמוהים
נחזור שניה להחלטה שהתקבלה בשבוע שעבר בקבינט הקורונה. ההחלטה הייתה שביתר עילית נמצאת בניקוד 2.5, בגלל העליה החדה במספר החולים. באופן חד פעמי – לפני שבועיים עמד מספר החולים בעיר על 39 בלבד. מדובר כאמור בנתון חד פעמי, שכמותו לא היה לא שבוע לפני ולא שבוע אחרי, אולי בשל אחוז נבדקים נמוך במיוחד באותו שבוע.
הקפיצה החדה, לכאורה, היא כנראה הסיבה שהשפיעה על הניקוד הגובה לעיר. כאשר העיר נמצאת בממוצע של כמה חודשים במעל 150 חולים לשבוע – הירידה החד פעמית ולאחריה הקפיצה בחזרה למספרים של מעל 100 – התבררו כקריטיות. ואם כן, הדיווח על “עלייה דרמטית” הינו לא הוגן וגם לא משקף.
זאת ועוד: לפי החשבון שערכנו ב’שערים’ – מודיעין עילית אמורה לקבל ניקוד של 9.66 – שתי נקודות מעל ביתר. בפועל: העיר מודיעין עילית אפילו לא מוגדרת כ’אדומה’. לפי אותו התחשיב – בית שמש מקבלת ניקוד של 10.32, אלעד – 10.68, ואילו בני ברק עומדת על 7.93.
התמיהה על משרד הבריאות היא בראש ובראשונה במישור של הנתונים היבשים וההיגיון שלצידם: מה הם הקריטריונים להיכללות בסקר הערים האדומות – כאשר ההיגיון קובע שהחשש הוא מפני הכבדה על בתי הרפואה וכמות התושבים שנמצאים בקבוצת הסיכון. שני הפרמטרים החשובים האלו בכלל לא נלקחו בחשבון.
בעניין הזה ראוי להזכיר, כי החציון של האוכלוסייה בביתר (כלומר: הגיל שחצי מהאוכלוסיה נמצאת מתחתיו וחצי מהאוכלוסיה נמצאת מעליו) – עומד על גיל 11. רמת התחלואה בביתר מקורונה עד כדי צורך באשפוז עומד בכל התקופה על פחות מ 10 חולים, ורובם לא קשה. האם נתונים אלו אינם אמורים להיות חלק ממשקל מקבלי ההחלטות?!
איפה ההיגיון?
לידי מערכת ‘שערים’ הגיע מכתב ששיגר יצחק, אחד מתושבי העיר, לממונה הקורונה רוני גמזו. מצאנו במכתב דברי טעם, ועל כן אנו מציגים כאן את תוכנו. יודגש כבר בתחילה כי אין באמור כדי להזדהות עם המסקנות האופרטיביות במכתב – כאשר גם הכותב עצמו מציג זאת רק כדי להציג את העיוות שבתכנית להטיל סגר, ולא ח”ו כדי לעודד הקלת ראש בשמירה על ההנחיות.
כדי להסביר את הדבר-והיפוכו שגלומים בהטלת סגר – אנו מביאים בזאת את המכתב, תוך הדגשה כפולה ומכופלת שאין מדובר ח”ו אף לא ברמז שלא להישמע להנחיות. הנה המכתב:
“שבוע טוב לפרופסור רוני גמזו. ראשית – אני מודה לך על המאמץ שאתה עושה לטובת בריאות הציבור. יישר כוח. אך כתושב ביתר עילית, שאלה לי אליך: אם החלטת שאנחנו ערים אדומות, ולכן נגועים כולנו – לא אתווכח איתך על כך. אני לא מוניתי לפרויקטור קורונה ולא אלך לבחון את המספרים ולנתח אותם. אני סומך עליך ועל הצוות שלך בעניין הזה.
“אבל מדוע אני, שאני אדם בריא בלי קורונה ובלי תסמינים – צריך להיות נעול בעיר אדומה עם כל החולים? התשובה, מן הסתם, תהיה בסגנון של ‘טוב לצדיק טוב לשכנו’, או: ‘אולי גם אתה נדבקת ואינך מרגיש בתסמינים’. אקבל גם את זה…
“אז אם אני וכל אנשי עירי נחשבים לאדומים ולנגועים בקרונה, ואתה מתכנן לסגור את עירנו כמו מלונית של חולים בקורונה, על מסגר ובריח ומוקפים בגדר, כדי שנהיה כולנו – בריאים כחולים ביחד, ומי שבריא יחלה – אז דבר אחד חייב להיות מוסכם עלי ועליך: ביתר עילית הופכת להיות מלונית קורונה על כל הסעיפים.
“במלונית קורונה, מותר להתפלל ביחד כמה שרוצים; במלונית קורונה, אין חובה לחבוש מסכות; לאחר שיתום הזמן שהעיר תהיה בסגר – היא תקבל תעודת חסינות מקורונה, ויותר לא יתקיימו בה בדיקות ולא הגבלות; ממליץ גם לחשוב על אפשרות של תחבורה בין ערי הקורונה האדומות”.
אפליה מקוממת
כאמור, הזעם של התושבים כלפי משרד הבריאות וממשלת ישראל הוא גבוה במיוחד. החלק העיקרי של הזעם מופנה בעיקר לקובעי המדיניות, אלה שעומדים מאחורי הפרמטרים שמביאים לכך שבדעת הקהל יתקבע כי “החרדים מפיצים את המחלה”.
לגודל האבסורד, קובעי המדיניות מאפשרים הפגנות ואירועים גדולים בכל רחבי המדינה בשם ‘חופש הביטוי’, וכאשר העניין מגיע לחרדים – מציגים כל אירוע זוטר כ’הפרה חמורה’, כאשר הציבור החרדי נאלץ לשלם את המחיר. לא בכדי, רף האמינות של תושבי ביתר עילית כלפי הרשויות נמצא במדרג הכי תחתון, כאשר הכוונה הייתה להכניס את העיר בפעם השלישית לתוך סגר, וזאת מבלי להקדיש שום חשיבה על מחירה של השבתת חיי המסחר בעיר.
סגר משמעותו אנשים עובדים שלא מקבלים שום פיצוי על אי הגעתם לעבודה, וגם לחל”ת הם לא יכולים לצאת, כי פחות משלושים ימי היעדרות אינם נחשבים לחל”ת. העיר ב”ה ובלי עין הרע היא בעלת הכי הרבה נפשות למשפחה בארץ, כאשר מנגד – המשכורות עומדות על חצי מהממוצע הארצי למשפחה. ובכל זה הממשלה לא דנה בכלל. לא הוצגה שום תכנית סיוע לתושבים.
כאמור, בסופו של דבר הצליח הלחץ הציבורי להעביר – חלקית – את רוע הגזירה, בין היתר גם הודות לזעקה שעלתה מ’פורום העסקים’ בעיר אשר הציף את הקריסה הכלכלית שצפויה בעקבות הסגר. זאת לצד הלחץ שהפעילו נציגי הציבור והציבור עצמו. הסגר ‘הומתק’ בעוצר לילי, אשר השפעתו על חיי המסחר והכלכלה בעיר עדיין אינה ברורה דיה.
המשטרה מבטיחה הגינות
בתוך כך: ל’שערים’ נודע, כי משטרת גוש עציון מפיקה לקחים מהסגרים הקודמים, ובסוף השבוע שעבר הזמינה את ראשי הארגונים למפגש, על מנת לשמוע מה היו הבעיות והתקלות בסבבים הקודמים ולהפיק לקחים.
לאחר דיון ממושך הודיע מפקד משטרת גוש עציון הנכנס, סנ”צ ניר ליפשיץ, על שורת צעדים שלדעתו ישפרו את התחושות בקרב התושבים. ראשית כל הוא הדגיש כי הוא משתתף בצערם של התושבים ויתכן שגם ההשגות שיש לתושבים נגד הממשלה הן נכונות. המשטרה מעבירה את המסר לגורמים הממונים על קבלת ההחלטות, אבל בכל מקרה – מי שמקבל את ההחלטה זו לא משטרת ישראל אלא ממשלת ישראל, ומשטרת ישראל חייבת לאכוף את ההנחיות.
בדבריו לנציגים אמר סנ”צ ליפשיץ, כי “ישנם שני סוגי אכיפה: יש אכיפה נוקשה של נתינת דוחות, ויש אכיפה הסברתית. התחנה שבראשותי, וגם כל השוטרים שיגיעו מבחוץ – יקבלו הדרכה על אופי וסגנון האוכלוסייה. המטרה שלנו היא בעיקר להאיר ולהעיר על אי שמירת הכללים. בשבועות האחרונים ראו התושבים ירידה משמעותית בחלוקת דוחות, ויותר הסברה. לצערי, יש עדיין הרבה שלא מפנימים שחייבים לשמור על הכללים ואנחנו רואים פחות ציות להנחיות.
“המשטרה”, אמר ליפשיץ, “עושה כמיטב יכולתה להסביר לתושבים. היא עוברת בכל האזורים ומכריזה על שמירת ההנחיות. גם בעסקים אנחנו נכנסים ונותנים דוחות התראה, אבל בעל עסק שיקבל פעם פעמיים התראה ולא יפנים את כללי השמירה – לצערי יספוג דוח של 5,000 שקלים. עם כל הצער שיש בדבר – אני יודע מה זה קנס של חמשת אלפים שקלים לבעל עסק – אי הציות לכללים יותר גרוע, ובפרט שבעל העסק הותרה כמה פעמים”.
ליפשיץ הבהיר, כי במקרה של הגבלות שיוטלו על העיר – “התנהלות המשטרה תהיה ברורה יותר, והיא תפעיל מוקד משטרתי מקומי לבירורים והנחיות. לא תהיה חסימה רק בכניסה לעיר, אלא ייפרסו מחסומים בכל אזורי העיר כך שהכניסה של העיר לא תיחסם לגמרי. הכללים מי יוצא ומי לא – יהיה ברורים יותר, ורק מי שיש לו אישור מפיקוד העורף יוכל לצאת. למקרים חריגים יוכלו לפנות למשטרה המקומית”.
באותה שיחה הבטיח מפקד התחנה כי בכל מקרה – בשום אופן לא ייווצר מצב שפתאום באמצע היום עוצרים את הכניסה או הורדה מאוטבוסים בכניסה לעיר. המשטרה תנסה לתאם ציפיות מול תושבי העיר. השוטרים פחות יחפשו איך להפיל את האזרח או בעל העסק. אם יהיה מקום להקל – ההנחיה תהיה להקל. אבל צריכים לזכור: משטרת ישראל הוא גוף מבצע. כל מי שיבחר להפר את החוק או את הכללים – צפוי לקנסות, כפי שהחוק מבקש מאיתנו”.
רשמנו את הדברים, בתקווה לביצוע.
