/
/
מהבמבה ועד הלביא

מהבמבה ועד הלביא

י״א באלול ה׳תשע״ב
00:26

המלצות נוספות

המצאות מפורסמות מתוצרת כחול לבן

כתבה ראשונה

מבין שלל הפטנטים וההמצאות שהציפו את עולמנו במאת השנים האחרונות שלינו עבורכם לקט נבחר של המצאות ישראליות שחלקן הפך להצלחה בינלאומית. הראש היהודי עבד שעות נוספות כדי להעניק לנו חידושים במגוון תחומים, החל מתחום האוכל וכלה בתחום המחשוב. לא תמיד היו ההמצאות פרי עבודה שכלית מאומצת וחלקן זכה להצלחה עם מזל יותר משכל.

במבה

Bamba snack

בשנת 1964 השיקה אוסם את החטיף הצהבהב לראשונה. בתחילת דרכו היה החטיף בטעם גבינה אולם הוא לא נקלט טוב בציבור. שנתיים לאחר מיכן החליפה אוסם את הטעם לבוטנים כפי שהוא עד היום.

תהליך הייצור נשמע פשטני לגמרי. חומר הגלם הוא תירס גרוס שעובר תהליך של דחיסה. לאחר מיכן הוא מחומם ונחתך לגלילים קטנים. הגלילים מצופים בחמאת בוטנים וזה פחות או יותר סוף הסיפור.

הבמבה הפכה במהירות לחטיף המלוח הנמכר ביותר בישראל, עד כדי כך שכל חטיף רביעי הנמכר כיום בארץ הוא במבה. כל דקה מיוצרות 450 שקיות במבה שהן 27,000 בשעה.

למרות שמיוצרים חטיפים דומים על ידי חברות אחרות, בשמות מסחריים שונים, השם הרווח בחברה הישראלית לחטיף הוא במבה.

הבמבה נפוצה בכל העולם ומשנות התשעים היא הגיעה אפילו לסין. כדי להתאימה לטעמם השונה של הסינים מיוצרת הבמבה המיועדת אליהם בטעם מלוח יותר.

מותג נוסף של אסם הוא ‘במבה מתוקה’ בטעם תות שדה שמיוצרת מ- 1980. שמו העממי הוא “במבה אדומה”. צבעו האדום של החטיף מתקבל משימוש בצבע מאכל, העשוי מסלק, וממיצוי תותים.

עגבניית שרי

DV086

זן קטן של עגבנייה, פופולארי בעיקר כחטיף, בסלטים וכקישוט לאוכל. טעמן של עגבניות השרי דומה לזה של העגבנייה הביתית, אולם אינו זהה, ולרוב הן מתוקות יותר. קוטרן נע בין 3 ל- 10 ס”מ, וצורתן בין כדורית לאליפטית. הזן הנפוץ כיום של עגבניית השרי פותח בישראל בכמה מכוני מחקר במדינה. הקבוצה הבולטת ביותר הובלה על ידי פרופ’ נחום קידר ופרופ’ חיים רבינוביץ מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים, קמפוס רחובות. העגבנייה פותחה עקב הצורך בזן של עגבנייה שיהיה עמיד יותר באקלים הישראלי, ויבשיל בקצב איטי יותר. שמה נובע מצורתה המזכירה דובדבן (מאנגלית: Cherry, דובדבן).

עגבניות השרי הראשונות הן הכלאה של מספר זני עגבנייה שונים יחד עם עגבניות הבר הקטנות. איכות ההכלאה נקבעת לפי מידת המתיקות, החמיצות והגודל של הפרי, כאשר חיי מדף ארוכים הם תנאי מחייב להשתלבות תחרותית של הפרי. הזנים הראשונים של עגבניית השרי יצאו לשוק במהלך שנות ה- 90, ולמרות מחירם, שהיה גבוה ממחירה של העגבנייה, הם הולכים ותופסים נתח שוק הולך וגדל. כיום נמכרות עגבניות השרי בעולם כולו, וזרעי העגבניות מהזנים שפותחו בישראל הם מענפי הייצוא החשובים של החקלאות בישראל. כיום מגדלים את עגבניית השרי, בנוסף לישראל, במקומות נוספים בעולם דוגמת ספרד. הזמן העובר מזריעה לקטיף בעגבניות שרי הוא קצר מאשר בעגבניות רגילות ונע בין 45-72 ימים, לעומת 60-85 ימים לעגבניות רגילות.

סיר פלא

סיר

סיר לאפייה על גבי פתילייה וסוגי כיריים אחרים, ששימש בישראל של תקופת היישוב ועד שנות ה- 70 של המאה ה- 20, במטבחים שטרם היו מצוידים בתנורי אפייה. בין המשתמשים בו היו שכינוהו בשמו הגרמני: “וונדרטופ” (Wundertopf). סיר הפלא שימש בעיקר לאפיית עוגות, אשר עקב צורתו נאפו כטבעת חלולה.

הסיר עגול, במרכזו חלל עגול הבנוי כארובה. נלווה לסיר מכסה תואם, כשל סירים רגילים, ללא פתח מרכזי. לרוב לא הונח הסיר ישירות על הכיריים אלא על גבי טבעת מתכת רחבה, ששוליה הפנימיים מתרוממים לארובה. טבעת זו הפרידה בין הסיר לכיריים ועל ארובתה הורכב הסיר. הטבעת נמכרה בעוביים שונים ונועדה לספוג ולפזר את החום, כך שהעוגה לא תצא אפויה מדי באמצע ולא אפויה מספיק בשוליה. העובי השונה של טבעות המתכת נועד למשכי אפייה שונים או ללהבות בעלות עוצמה שונה. האפייה נעשתה בדרך כלל על להבה בעוצמה נמוכה וכשהמכסה סגור.

הוצאת העוגה מהסיר נעשתה על ידי הפיכת הסיר מעל צלחת או מגש. כדי שפעולה זו תתאפשר, היה צורך לשמן את הסיר היטב טרם הכנסת בלילת העוגה, ולפני הוצאת העוגה האפויה העבירו סכין בין שוליה לבין דפנות הסיר על מנת לנתקה מן הדופן.

גם כיום ישנן משפחות המשתמשות בסיר פלא לאפייה בפסח, על מנת לוותר על הצורך בהכשרת התנור לפסח.

דוד שמש

8253239

דוד השמש הנפוץ כיום הוא, ככל הנראה, פיתוח ישראלי של ד”ר צבי תבור, מחלוצי השימוש באנרגיה סולרית בישראל.‏

הדוד מורכב משני חלקים עיקריים – מיכל המים, וקולטני השמש. המיכל הוא בדרך כלל בצורת גליל מאורך העשוי מפלדה עמיד בפני לחץ מים שסביבו גליל פח מגולוון כאשר ביניהם קיים חומר בידוד תרמי מפוליאוריתן מוקצף (בעבר השתמשו לצורך הבידוד בצמר סלעים). קולטן שמש הוא תיבה מלבנית, שעשויה רובה ממתכת, פרט לדופן הקדמית העשויה זכוכית או מפלסטיק שקוף. בתוך קולטן השמש עובר צינור מים מפותל הצבוע בצבע שחור. בצמוד מאחורי הצינור המפותל לוח פח צבוע בצבע שחור שתפקידו להעביר (באמצעות הולכת חום) את החום הנוצר מבליעת קרני השמש שאינן נבלעות בדופן הצינור עצמו.

באזורים בעלי קרינה נמוכה ניתן להתקין קולטן עשוי מצינורות זכוכית עם דופן כפולה. בין שתי הדפנות יש ואקום המשמש לבידוד (כדוגמת תרמוס). הדופן הפנימית מצופה בשכבה שחורה הקולטת חום ומעבירה אותו למים הנמצאים בחלק הפנימי של הצינור. הצינורות מחוברים לסעפת המהווה גם דוד. סוג זה של קולט נפוץ בסין.

הקולט מותקן בדרך כלל על גג הבית, או במקום אחר החשוף לשמש. הקולט מותקן בשיפוע, כשהוא פונה דרומה (בחצי הצפוני של כדור הארץ), לשם חשיפה מרבית לקרני השמש.

אופן הפעולה:

צינור מתשתית המים הביתית מחובר לקצה אחד של הצינור העובר בקולט השמש, ולקצה השני מחובר המכל באמצעות צינור נוסף. קרני השמש פוגעות בקולט, ובשל הצבע הכהה של הקולט הופכת קרינת השמש לאנרגיית חום, הנשארת ברובה כלואה בתוך הקולט. המים שבצינור מתחממים באמצעות הולכה ממתכת הצינור שמקיף אותם.

לרוב ממוקם המכל גבוה מהקולטים, ואז כאשר המים בצינורות הקולטן חמים יותר מהמים שבמכל, ייעלו במעלה הצינור לכוון המכל ותיווצר תחלופה שמזרימה לקולטן מים מתחתית הדוד שהם קרים יחסית ומים חמים מהקולטנים יוחדרו לחלקו העליון של הדוד. אם המכל ממוקם נמוך יותר מן הקולטים, יש ליצור תנועת מים מאולצת באמצעות מנוע חשמלי זעיר. תחלופה מאולצת מצויה בבתים שבהם מסיבות ארכיטקטוניות הדוד ממוקם מתחת לקולטנים או בבניינים שבהם מערכת סולארית משותפת.

למכל יש פתח נוסף בצידו העליון של הדוד, דרכו יוצאים המים לתשתית המים החמים הביתית.

במקרים רבים מותקן בתוך המכל גוף חימום חשמלי, המשמש לחימום מים כאשר החימום על ידי קרני השמש אינו מספק. סביב גוף החימום ניתן להתקין “שרוול”, שמבודד כמות מים קטנה יחסית משאר נפח הדוד ומאפשר חימום של שכבת הדוד העליונה בלבד. בדרך זו נחסכת אנרגיה וזמן בחימום מיותר של כל נפח הדוד. התקן זה מכונה “מאיץ”. בשל העלייה המהירה בטמפרטורה שבשרוול נוצרת כמות רבה יותר של אבנית ביחס לגוף חימום שאין סביבו מאיץ.

בעקבות משבר האנרגיה של שנות השבעים נקבעה בחוק בשנת 1976 החובה להתקין דודי שמש לכל דירה הנבנית בישראל, מלבד לדירות בבתים גבוהים מאוד, שבהם שטח הגג אינו מספיק לחימום מים אפקטיבי. חריג ייחודי בתקנה האזרחית היא שכונת הרובע היהודי בירושלים שבה קיימת תקנה נופית האוסרת על הצבת מתקנים על הגגות, ובכללם נאסרת הצבת דודי שמש. החל משנות התשעים נוהגות הוועדות המקומיות לתכנון ולבניה לאסור התקנת דודי שמש על גגות רעפים אלא קולטנים בלבד בצמוד לגג המשופע וזאת לשם שמירת חזות העיר. בבתים אלה מותקן הדוד בתוך חלל הגג במקום נמוך יחסית אשר מחייב לעתים התקנת משאבה לסחרור המים ופוגע במידת מה ביעילות הדוד.

בישראל נעשה באנרגיה סולארית שימוש רב באמצעות דודי השמש לחימום מים. עד לאחרונה נהוג היה לחשוב שיש דודי שמש בכ- 95% מבתי האב, ודודי שמש מספקים 4% מצריכת האנרגיה של המדינה. בדיקה חדשה העלתה שהחוק המיושן, והגידול המשמעותי בבניית בניינים גבוהים, הביאו לירידה מהירה במספרם היחסי של דודי השמש. לפי נתוני משרד התשתיות, בשנת 2005 היו דודים בכ- 88 אחוזים מהבתים ובשנת 2011 היו דודים רק בכ- 82 אחוזים מבנייני המגורים.

מפעלי תעשייה אינם מחויבים על פי החוק בישראל לחמם מים באמצעות קולטי שמש ומעדיפים את הפתרון הנוח יותר של שימוש במזוט.

טפטפת

agri agrometeorology microclimate

אביזר, המשחרר מים בזרמים קטנים (“טפטוף”). הטפטפת מהווה בסיס לשיטת השקיה חדשה, השיטה המודרנית של השקיה בטפטוף, שעיקרה הזרמת מים, בצינורות פלסטיים, ושחרורם בזרמים קטנים ליד הצמח.

הזרם הקטן מושג על ידי חיכוך של המים העוברים במסלול ארוך בטפטפת. הפחתת מהירות הזרימה של המים על ידי החיכוך במסלול ארוך איפשרה להימנע משיחרור המים דרך נקבים זעירים, הנסתמים בקלות.

בטפטפות הראשונות עברו המים דרך צינוריות מחומר פלסטי שהיו כרוכות סביב צינור. לאחר מכן, השתמשו בטפטפת פלסטית יצוקה. הטפטפות היצוקות הראשונות היו מחוברות לצד הצינור הפלסטי המוליך את המים (“טפטפות צד”) ולאחר מכן יוצרו טפטפות המשולבות בצינור הפלסטי עצמו (“טפטפות קו”). טפטפות הקו הראשונות יוצרו בשנת 1965 בנפרד מן הצינור הפלסטי המוליך ושולבו בצינור על ידי חיתוכו. לבסוף שולבו טפטפות הקו באופן אינטגרלי בצינור המעביר בתהליך ייצור אחד של הצינור והטפטפות.

היתרונות של השימוש בטפטפות (לעומת צינור עם נקבים זעירים) היו הפחתת כמות הסתימות, וחלוקת מים אחידה יותר לאורך השלוחה (צינור הטפטפת).

הטפטפת ושיטת ההשקיה המבוססת עליה הומצאו, יוצרו והופצו על ידי המהנדס הישראלי שמחה בלאס ובנו ישעיהו מסוף שנות ה- 50 ועד אמצע שנות ה- 60, כאשר מערכת ההשקיה הניסיונית הראשונה הותקנה על ידם בשנת 1959. בשנת 1966 הועברו הייצור והמשך הפיתוח וההפצה למפעל נטפים שבקיבוץ חצרים, שהיה בתחילתו בבעלות משותפת של בלאס וחצרים. לאחר מכן, הוקמו מפעלי “נטפים” בקיבוצים מגל ויפתח שנכנסו לשותפות ב”נטפים”. כיום נוטלת ישראל חלק מרכזי בפיתוח ובייצור הטפטפות ומערכות ההשקיה בטפטוף מיוצרות על ידי חברות רבות בישראל ובעולם. ההמצאה גרמה למהפכה עולמית בשיטות ההשקיה והדישון בחקלאות, והובילה לחיסכון במים ולהגדלת היבולים.

רמיקוב (רמי)

רמי

משחק חשיבה לשניים עד ארבעה שחקנים, המבוסס על אריחי משחק צבעוניים, המהווה שכלול ניכר של משחק הרמי הישן.

הרמיקוב הומצא ופותח בשנות ה- 40, על ידי מפתח המשחקים הישראלי אפרים הרצנו, עולה מרומניה. הרצנו החליט להחליף את קלפי המשחק המסורתיים בקוביות צבעוניות. אפרים הרצנו, ממציא המשחק, הוא אביהם של מריאנה ומיכה הרצנו – בעליה של חברת קודקוד והמשווקים של הרמיקוב בארץ ובעולם כיום.

הרמיקוב הוא אחד ממשחקי הקופסה הנמכרים בעולם ומשחק הייצוא מספר אחת של ישראל. המשחק הופץ ב- 25 שפות שונות, בכל רחבי העולם, ומספר מכירותיו נאמד בלמעלה מ- 30 מיליון משחקים.

חוקי הרמיקוב דומים לזה של רמי רגיל, רק בהבדל שמותר לבצע קומבינציות ושינויים בסדרות שקיימות על השולחן. קומבינציות מותרות כוללות פירוק רביעייה מאותה מספר, שבירת רצף בסדר עולה מאותו צבע, החלפת ג’וקר באבן משחק או הוספת אבן משחק. ככלל, קומבינציה היא תקינה אם בסופה כל אבני המשחק שעל השולחן נמצאות במצב תקין: לפחות שלוש אבני משחק בצבעים שונים מאותו מספר או לפחות שלוש אבני משחק בסדר עולה מאותו צבע.

המשחק זכה בשנת 1980 בפרס “משחק השנה” בגרמניה וב- 1983 זכה בפרס זה בהולנד.

אופטופון

opto99

מערכת חישה אלקטרואופטית המסוגלת לקלוט מגוון רחב של אותות כגון: דיבור, ציתות לשיחות טלפון, מדידת פרמטרים ביו-רפואיים חשובים של בני אדם ועוד, כל זאת ממרחק רב מאוד. ה”אופטופון” פותח בישראל על ידי פרופ’ זאב זלבסקי, המהנדס יבגני ביידרמן מאוניברסיטת בר-אילן ופרופ’ חבייר גרסיה מאוניברסיטת ולנסיה, ספרד.

האופטופון נבחר לאחד מ 45 ההמצאות הגדולות שפותחו בישראל על ידי מוזיאון המדע בירושלים.

בשנת 2012 קיבל פרופ’ זלבסקי את פרס החוקר הצעיר בתחום מדעי הננו והננוטכנולוגיה כאשר כחלק מהסיבות למתן הפרס ציינה הוועדה את מערכת האופטופון: “מערכת חישה אופטית שיכולה לחוש פרמטרים ביו-רפואיים שונים כדוגמת לחץ דם, דופק, לחץ פנים עיני, להעריך כמות אלכוהול וסוכר בדם וכל זאת ממרחק. בין היישומים הביו-רפואיים של המערכת שעברו בהצלחה ניסוי מעבדה ראשוני, נמצאים ניטור רמות הגלוקוז בדם, ניטור פעימות לב וניטור לחץ הדם באופן מתמיד. התגובות לפיתוח מהשווקים הביטחוניים והרפואיים היו נלהבות ביותר, והפוטנציאל העסקי מוערך בהיקף של מאות מיליוני דולרים”.

המערכת כוללת מצלמה דיגיטלית מהירה ומכשיר לייזר שאיננו בתדר נראה, ומבוססת על עיקרון ההתאבכות בקרן הלייזר עצמה.

כאשר מאירים אזור מסוים, זהו האזור אותו אנו מעוניינים לחקור, נוצרים נקודות אור וחושך, הנובעות מהתאבכות עצמית של האור המתרחשות בתוך אלומת הלייזר.

הנקודות נוצרות באופן אקראי, והן משתנות אקראית. אך ניתן להבין על ידי השתנות האקראיות בתזוזה את המבנה התלת ממדי של המשטח המוקרן, וע”י כך לדעת בדיוק ננומטרי את צורת התנועה התלת-ממדית של המשטח.

בין היישומים הביו-רפואיים נמצאים ניטור רמות הגלוקוז בדם, ניטור פעימות לב וניטור לחץ הדם באופן מתמיד. המכשיר הינו מאוד קטן בערך בגודל של שעון יד, שעוקב אחר הפרמטרים הדרושים.

במאמר הבא, אי”ה, חידושים והמצאות בתחום הצבאי


כל מה שחדש

אור החנוכה - מאמר הגות מהרב מנחם ישראלי

כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ב
15:01
חפש...
Generic filters

צ׳אט עדכונים וחדשות