/
/
לא להיכנע ל’ריפיון’ | המכתב המטלטל והמזעזע של העובד החרדי מהמרכז רפואי במרכז הארץ

לא להיכנע ל’ריפיון’ | המכתב המטלטל והמזעזע של העובד החרדי מהמרכז רפואי במרכז הארץ

בצל החשש מהתפרצותו של גל שני ח"ו: מערכת 'שערים' מפרסמת את מכתבו שותת הדם של י' - חרדי שעובד באחד המרכזים הרפואיים במרכז הארץ, המבקש לחשוף את הצד הלא מוכר של נגיף הקורונה לקרוא - ולהפנים
ו׳ בסיון ה׳תש״פ
01:36

לא צחוק בכלל

שמעון כהן

בצל החשש מהתפרצות נוספת של גל קורונה שני ח”ו – דבר שיש לו סימנים כבר בירושלים ובערים נוספות בארץ – לידי מערכת ‘שערים’ הגיע מכתב קורע לב שכתב יהודי חרדי שעובד באחד המרכזים הרפואיים במרכז הארץ. מחמת חשיבות העניין, וכחלק מהמלחמה בהתרופפות בשמירה על ההנחיות המביאה לעתים לידי זלזול ממש בחיי אדם רח”ל – המערכת רואה לנכון להציג את המכתב כאן (בשינויי עריכה קלים), בתקווה שהדברים יביאו להתעוררות הרצויה.

יצוין כי מדובר במכתב כואב, אמיתי ואותנטי, כאשר פרטי הכותב שמורים במערכת:

“המכה האמיתית והכואבת שהציבור החרדי קיבל בקורונה – זה לא רק עשרות הנפטרים, גם לא רק מאות החולים שחלקם עדיין מאושפזים, וסבלו בבדידות. זה נורא כמובן וחלילה מלהקטין את הטרגדיה, אבל הסיפור האמיתי הוא – עגמת נפש של אלפים אלפים, כאלו שאף אחד לא שמע עליהם, אבל הם סבלו, סבלו”.

חריץ עמוק בנשמה

כאן מגיע הכותב לפרט “שלושה מקרים שנחשפתי להם רק בשבת האחרונה בבית החולים”. וכך הוא כותב:

“מקרה מס’ 1: א’, חסיד של אחת החסידויות הגדולות והידועות – צעיר בן 30. אשתו אושפזה לפני פסח עם דלקת חריפה כתוצאה מקורונה. המצב שלה התדרדר והיא הונשמה והורדמה, במהלך החודשיים האחרונים אמרו להם כבר כמה פעמים להיפרד ממנה רח”ל, אבל מסובב הסיבות החליט שהיא תחיה, וכעת היא ערנית ב”ה ולקראת שחרור מבית החולים.

“אבל בשבת, בדמעות שליש, בעלה מספר לי שהיא הייתה 12 יום בטיפול נמרץ, ולא נתנו לו אפילו פעם אחת להיכנס! תנסו לדמיין, בעל צעיר שאשתו בטיפול נמרץ, יש להם שני ילדים, ולהיכנס לכמה דקות לא נותנים לו… הוא מספר לי שבעקבות זה המצב הנפשי שלו היה כל כך חמור שהוא נזקק לטיפול פסיכיאטרי מיוחד. בן אדם בריא לחלוטין. זו המכה האמיתית של הקורונה…

“מקרה מס’ 2: אברך צעיר, ליטאי, ממש בתחילת הקורונה נולד להם תינוק פג. היולדת שוחררה מהמחלקה אחרי שלושה ימים אבל התינוק בפגיה… הם גרים בצפון הארץ, והתינוק נולד במרכז הארץ. מה עושים במצב כזה? בדרך כלל הנהלת בית החולים מאוד עוזרת עם דיור, אבל קורונה… ואין דיור. בקושי להיכנס לפגייה לתינוק – מרשים רק פעמיים ביום, לכמה דקות.

“הוא מספר לי איך הם ישנו בבתי כנסת באיזור. לדודים בבני ברק לא היה ניתן ללכת. הוא בוכה כשמספר לי על יחס מבזה ומשפיל שקיבל בכל מקום שהלך ברחוב. פעם אחת, הוא מספר, התיישבתי עם אשתי לאכול באיזו פינה. אחרי דקה מגיע חכם אחד ואומר לי: מסכה! שאלתי אותו אם גם הוא אוכל עם מסכה.. הוא מתבטא בפניי שהתקופה הזאת עשתה לו חריץ בנשמה”.

מראה מחריד ומזעזע

“ומקרה מס’ 3: זה דווקא כן מקרה של חולה קורונה, אבל לא מדבר על המחלה עצמה, וחודשיים שהוא היה מורדם ומונשם, עולה ויורד, ויחד איתו כל המשפחה ברכבת הרים, אלא על התוצאות העקיפות:

“בעקבות הקורונה הבן אדם נראה מוגבל שכלית רח”ל. התברר לי שלפני המחלה הוא היה בן אדם בריא לחלוטין, פעיל מאוד באיזור מגוריו, תלמיד חכם גדול ומכובד, וגם עסקן גדול. בן אדם חי ותוסס. לא יכולתי להאמין על האדם שמולי – המראה שלו וצורת התקשורת היו מזעזעים. אשתו והילדים שלחו לאשפוז אבא אחד, וקיבלו אבא אחר ה”י. התקווה היא שהוא יחזור לעצמו עם הזמן, הרופאים אופטימיים, אבל לראות את הביזיון כעת… פעם אחת במהלך השבת אפילו דיברתי אליו כמו שמדברים לילד קטן. הצעתי לו ממתק (באישור בני המשפחה כמובן), לא ידעתי… אחר כך, כשנודע לי הסיפור – התביישתי, ואשתו והבת יושבים איתו בלובי, הוא מסתובב כמו סהרורי, קם ונופל, מבולבל כולו, איפה הוא נמצא ומה מצבו… לראות אבא במצב כזה זו טראומה.

“אלו שלושה סיפורים מהשבת האחרונה, אמיתיים לגמרי (שיניתי רק מקום מגורים ומגזר כדי שלא לחשוף את המשפחות) שאני בעצמי נתקלתי בהם ובעוד מאות שכאלו במהלך תקופת הקורונה.

“אנשים נשמרים ומקיימים את ההנחיות, אבל האחוז המסוים של אלו שבטוחים שלהם זה לא יקרה, שלא שומעים להנחיות – מסכנים את כולנו בנפטרים נוספים רח”ל, בחולים קשים, ובעגמת נפש בכמויות לא נורמליות”.

מחיר ההתפרצות

והכותב זועק בכאב: “אם תהיה חלילה שוב התפרצות בציבור החרדי, לא משנה כמה נסביר ונצעק שזה הצפיפות ותנאי החיים – זו תהיה קטסטרופה! עגמת הנפש, הביזיונות, המידור ושאר מרעין בישין יחזרו ובכפל כפליים.

“במקום לצעוק ‘שונאים אותנו’ – בואו נפנה את כל הכוח לשמירה על ההנחיות. אם נצליח להישמר זו תהיה הצעקה הכי טובה. נשמור בעצמנו ונעודד אחרים לשמור, ובוודאי שלא נזלזל ונצחק.

“האחוזים הקטנים שלא שומרים על ההוראות עלולים להמיט על כולנו אסון. בואו ניקח אחריות: לא יוצאים בלי מסכה, שומרים מרחק, מחטאים ידיים. ובמיוחד בבתי כנסת, שמתאספים בהם כמה פעמים ביום למשך זמן. חלילה וחס אם בתי הכנסת יהיו מדבקים – המשמעות תהיה עגומה, ואם בעזרת השם להפך, נישמר שלא תהיה הדבקה בבתי כנסת – נקל לשער את גודל קידוש השם והשמחה שתהיה.

“ועוד לא התחלנו לדבר על פיקוח נפש, ‘ונשמרתם’, ‘וחי בהם ולא שימות’, וחילול השם הגדול, וביטול תורה ותפילות ומצוות, וסגירת מקומות עבודה, ובדידות המבוגרים, וכו’ וכו'”.

“בזעקה ובתחינה, י.ה. – עובד בבית החולים. (מטעמים מובנים לא מציין את שם בית החולים)”.

ואנו, במערכת ‘שערים’ – רק להביא את הזעקה באנו, וכמעט שלא נגענו. הלוואי שהדברים ייכנסו בלב הקוראים ונזכה לקדש שם שמים מתוך בריאות איתנה, בשמחה ובטוב לבב.

כל מה שחדש
חפש...
Generic filters

צ׳אט עדכונים וחדשות