/
/
ויהי אחרי הסגר | 1,000 חולים מאומתים רשמית, יותר מ-2,000 תושבים בבידוד: תמונת המצב המלאה בעיר לאחר הסגרת הסגר

ויהי אחרי הסגר | 1,000 חולים מאומתים רשמית, יותר מ-2,000 תושבים בבידוד: תמונת המצב המלאה בעיר לאחר הסגרת הסגר

לאחר הסרת הסגר שהוטל על העיר - נחשפת תמונת המצב: יותר מאלף חולים מאומתים רשמית בביתר עילית, כאשר המספר האמיתי הוא פי כמה כאלפיים תושבים נמצאים בבידוד עקב חשיפה לחולים מאומתים מדגרות הקורונה הבעייתיות, התחנונים של רבני העיר, האכזבה מהח"כים, ההשתוללות של המשטרה ולקיחת האחריות האישית של כל תושב בעיר תמונת המצב לאשורה
כ״ח בתמוז ה׳תש״פ
03:03

ביתר לוקחת אחריות

@יעקב מרגליות

ביתר עילית שלאר הסרת הסגר – מתמודדת עם מציאות חדשה ובלתי מוכרת: הצורך של עיר להתמודד בעצמה עם גורלה – תוך הפעלת משמעת עצמית מקסימלית והגברת המודעוּת בתוך העיר שלא מדובר ב’משחק ילדים’, אלא בעניין רציני שחיי אדם נגזרים ממנו, בדרך הטבע, וכי חוסר זהירות ושמירה על ההנחיות עלולה להוביל חלילה למקרים הקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת, ח”ו.

לפי הנתונים הרשמיים נכון לצהרי יום ראשון השבוע – בביתר עילית נמצאים 1,000 חולים מאומתים באופן רשמי, כאשר יותר מ-2,000 תושבים נוספים – נמצאים בבידוד. ההערכה הזו היא ממעיטה מאוד, שכן בעיר רווחת ביותר תופעה של אי הליכה להיבדק (בתקווה שהדבר נעשה בזהירות שלא לצאת החוצה ולסכן חיים של אחרים ח”ו).

ל’שערים’ נודע, כי בהערכה רשמית שהשמיע גורם בכיר במערכת הבריאות, נאמר כי “על כל חולה מאומת אחד בביתר עילית יש חמישה חולים שלא הלכו להיבדק”. המשמעות ברורה: הנגיף משתולל בעיר בקצב מדאיג, כאשר התחושה היא של סף אובדן שליטה בקצב ההדבקה המהיר והוויראלי.

כזכור, בשבוע שעבר, בעקבות הודעתה של ועדת השרים למלחמה בקורונה על הטלת סגר בעיר ביתר עילית, אין יוצא ואין בא – קמה זעקה בעיר, מקיר לקיר. כלל התושבים התקוממו, בצדק, על הפקרתה של עיר לגורלה, ללא שתוצג שום תועלת תכליתית כתוצאה מעצירת החיים בעיר בת 60,000 תושבים, וללא מענה לבלימת שרשרת ההדבקות.

המחזות של מאות תושבים המבקשים לצאת לעבודתם, לטיפול רפואי או ילדי חינוך מיוחד הצריכים לנסוע למוסד בירושלים ודרכם נחסמת בידי שוטרים קפואי מבע – קוממו את כלל תושבי העיר, ללא יוצא מן הכלל. בנוסף, העובדה שביציאה מהעיר הוצבו שוטרים אשר הגבילו את היציאה ממנה בעוד שבתוך העיר לא ננקטו שום הגבלות ולא הופעלה אכיפת התכנסויות וכדומה – הוכיחה למי שעוד היה זקוק להוכחה, שאת הממשלה לא מעניין גורלם של תושבי ביתר עילית, וכי עיקר המאמץ מופנה החוצה – שתושבי ביתר לא ידביקו את יתר ערי הארץ. זוהי משוואה בלתי נסבלת, כמובן.  

הגישה הזו, היא קלוקלת מיסודה, ומלמדת את בריחה, שלא לומר נטישה, מצד הממשלה שגם היא לא עשתה די לבלימת ההדבקה. עם כל הכבוד לטענות משרד הבריאות כלפי הרשות המקומית – הממשלה אינה פטורה מאחריות, וההתעוררות המאוחרת בדמות הטלת סגר אינה משדרת רצינות או רצון לפתור את הבעיה.

אכזבה מהח”כים

גם כלפי חברי הכנסת החרדיים נרשמה אכזבה, לאחר שההרגשה היא שהם לא נלחמו די עבור תושבי העיר. ראשי המפלגות החרדיות כלל לא טרחו לבקר בעיר בימי הסגר, והרושם היה שאינם מתעניינים במצוקתם של שישים אלף תושבים שנאנקים תחת מצור ועוצר, והאכזבה הייתה רבה (ייזכרו לטובה שלושה אישים פוליטיים – סגן השר מאיר פרוש והח”כים יצחק פינדרוס ויעקב טסלר שלפחות קיימו ביקורי הזדהות קצרים בעיר. גם זה משהו בימים כאלה).

בעקבות התחושות הקשות בעיר – רבים מתושבי ביתר עילית יצאו להפגנות זעם בכניסה לעיר נגד הממשלה שהפקירה עיר לגורלה. אנשי תקשורת ותושבים ייצוגיים יצאו לבליץ ראיונות ספונטני ויעיל בכלי התקשורת בישראל, וגם העירייה וראשיה זעקו ‘געוואלד’, ובצדק.

סוף דבר – המחאה הועילה, הזעקה נשמעה, ובערבו של יום שלישי – לקראת מה שנראה היה כאפשרות ריאלית להארכת הסגר על העיר, לנוכח העובדה שגרף העלייה במספר החולים המאומתים ממשיך לטפס – הודיעו במועצה לביטחון לאומי, בשיתוף עם משרד הבריאות ויתר הגורמים המוסמכים: הסגר על ביתר עילית לא יוארך. העיר נשמה לרווחה.

ביתר לוקחת אחריות

אלא שהמצב החדש, שבו הרשויות למעשה ‘התייאשו’ מהטיפול בשרשרת ההדבקה בעיר – כאשר מצד אחד הכלי של הטלת סגר הוכח כלא יעיל וככזה שלא מתקבל בשוויון נפש על ידי עיר שתושביה הם אזרחים מעורבים ואכפתיים היודעים לעמוד על שלהם, ומצד שני – פתרון יעיל אחר אינו באופק (הוצאת החולים למלוניות התבררה כצעד מאוחר מדי, עם יעילות חלקית מאוד, זאת לאור העובדה ש’הסוסים בחרו מהאורווה’ ושרשרת ההדבקה בעיר כבר יצאה משליטה בשלב הזה) – כל שנותר לאור המצב הוא שתושבי העיר יקבלו אחריות על חייהם ועל חיי שכניהם, ופשוט ייזהרו. המשמעות היא – משמעת עצמית בשמירה על ההנחיות, ללא חכמות וקיצורי דרך, ללא היתרים ועיגולי פינות.

גורם בכיר במשרד הבריאות ששוחח בסוף השבוע שעבר עם ‘שערים’ המשיל את המצב לחולה שמבקש להשתחרר מהמרכז הרפואי בטרם הגיע מועד השחרור שלו, כשמערכות גופו רעועים והוא זקוק לתמיכה רפואית. במקרה כזה, המרכז הרפואי מחתים את החולה כי הוא לוקח אחריות על חייו וכי הוא יהיה אחראי לכל מה שיקרה לו.

“חשבנו שסגר יעזור. זעקתם שזה לא יעזור ואתם לא רוצים סגר שפוגע לכם בחיים. אז הסרנו את הסגר. בגדול, כבר אין לנו פתרונות. עכשיו אתם, תושבי ביתר, לוקחים אחריות על מה שיקרה לכם. המצב בידכם. לצד התפילות וההתחזקות – זה מחייב אתכם בלקיחת אחריות אישית, על כל המשתמע. הרשויות עשו מה שיכלו”, אומר הגורם הבכיר. גם אם קשה להסכים עם כל מילה שלו כלפי האחריות המוקדמת של הרשויות, עוד בשלבים שניתן היה לעצור את כדור השלג – המסר כלפי ההווה והעתיד הוא חד כתער, ואכן – האחריות בידינו ורובצת על כתפנו.

רבני העיר מתחננים

הטענה הזו מפי הגורמים הממלכתיים – נסמכת על המהלכים שנעשו בשטח לקראת ההחלטה על אי הארכת הסגר. ל’שערים’ נודע, כי בבוקרו של יום שלישי – היום האחרון לסגר – הגיע המשנה למנכ”ל משרד הבריאות, הפרופסור איתמר גרוטו, לסיור בעיר.

גולת הכותרת של סיור המשנה למנכ”ל משרד הבריאות בעיר הייתה פגישה עם רבני העיר, שבמהלכה חשף בפניהם את נתוני ההדבקה הרשמיים שנרשמים בביתר עילית (ההערכה היא שהנתון האמיתי של הנדבקים גדול פי כמה וכמה, לאור תופעת הלא־נבדקים). גרוטו אף ענה לשאלותיהם המפורטות והבהירות של רבני העיר והעמיד אותם על חומרת המצב.

רבני העיר, שנחרדו לעמוד על הנתונים הבלתי מלבבים בעליל – החליטו על אתר להחליט על הגבלת ההתכנסויות הציבוריות בעיר, לרבות בבתי כנסיות ובתי חינוך. כתוצאה מכך יצאו בתי הדין של ביתר עילית – לקהילות האשכנזים ולקהילות הספרדים – במכתב בהול שאותו מיהרו שליחי בית הדין לתלות בכל בתי הכנסת של העיר, מכתב המבהיר את חומרת המצב ויוצא בשורת הנחיות לבאי בתי הכנסת.

במכתבם כתבו בתי הדין כי על כל בית כנסת שמבקש כי שעריו ימשיכו להיפתח – להתחייב על שמירה מלאה של כל ההנחיות (התכנסות של עד 19 איש בלבד, הקפדה על עטיית מסכה, שמירה על מרחק חברתי וחיטוי משטחים). בית כנסת שגבאיו לא יתחייבו לשמור על ההנחיות – ייסגר בהוראת בתי הדין.

מדגרות קורונה

הוראות הרבנים לבתי הכנסת, לא באו בחלל ריק. ל’שערים’ נודע, כי על פי הנתונים בשטח – בתי כנסת רבים הפכו ל’מדגרות קורונה’. במיוחד אמורים הדברים לגבי ה’שטיבלאך’ בעיר, אשר בהם תנועת המתפללים היא גבוהה, ועשרות אנשים מתכנסים בו זמנית בתוך חדרון צפוף עם חלונות סגורים ומערכת מיזוג אוויר דחוסה שרק מגבירה את הפצת הנגיף. והמדאיג מכל – רבים מהמתפללים אינם מקפידים על עטיית מסכות, אם מתוך זלזול, או מתוך סוג של ‘אידיאולוגיה’ בלתי ברורה כביכול ‘אף אחד לא יכתיב לנו מה לשים על הפנים’.

ממידע שהגיע ל’שערים’ – מתברר כי לצערנו, עשרות מקרים מאומתים התגלו במקומות ההתכנסות ההומיים בעיר, בעיקר ב’שטיבלאך’ שקשה מאוד לשלוט על האופן שבו נערכות התפילות בהם. ההערכה היא שרבים מאלה שנדבקו במקומות הללו מסתובבים עם הנגיף מבלי לדעת על כך אפילו, והם מעבירים אותו הלאה לאנשים שאותם הם פוגשים.

הוראת רבני העיר מבקשת לצמצם את שרשרת ההדבקה ולהפחית את הסיכון. כזכור, מדובר בנגיף שעלול להביא אנשים מבוגרים או בעלי רקע רפואי למצב של סכנת חיים (רק בסוף השבוע נפטרו כמה יהודים חרדים ברחבי הארץ לאחר שנדבקו בנגיף.

רבני העיר, שמרגישים כי האחריות הרובצת על כתפיהם נוגעת לדיני נפשות ממש – לקחו את הנושא במלוא החומרה, ובשורה של פעולות ושיחות שהם עורכים עם נציגי הקהילות – מבקשים ומתחננים מהציבור להיזהר ולהישמר, מבלי להקל ראש ח”ו בדברים המביאים לפיקוח נפש. במסגרת נפרדת אנו מביאים את פעילותו של המרא דאתרא וגאב”ד העיר מורנו הגאון רבי חיים וייס להגברת המודעות ונגד אלה המקלים ראש ומסתובבים בחוץ עם תסמינים (“חשש רציחה”, כינה רב העיר את קלות הדעת הזאת, בדברים שהובאו ב’שערים’ בגיליון הקודם).

פשיטה על השטיבלאך

כאמור, אחת ההתניות להסרת הסגר בעיר הייתה הסכמה להגברת האכיפה המשטרתית בביתר עילית, והדבר נותן את אותותיו בצורה בולטת. החל מסוף השבוע שעבר – המשטרה פושטת על רחובות העיר במרץ מתוגבר, וניכר מעין מרוץ להשגת כמה שיותר דוחות וקנסות לתושבי העיר. עדויות רבות שהגיעו למערכת מספרות על יד קשה וקשוחה שמפעילים השוטרים, מבלי לשעות לתחנוני תושבים ולהבטחתם כי להבא יקפידו על עטיית מסכה.

כך למשל, בפרסום של תושב העיר, איש התקשורת אריה ארליך, אשר הגיע לעיניים רבות וחולל סערה רבתי, נכתב על האפליה בין תושבי ביתר עילית לערים אחרות, דוגמת תל אביב: “יום שישי. ביתר עילית. אברך נשרך ברחוב החוזה מלובלין עם זאטוטים והרבה שקיות. המסכה על הסנטר. ניידת עוצרת. ‘אדוני, אנחנו רושמים לך דו”ח של 500 שקל. המסכה לא במקום’. התחנן, הפציר, הבטיח, לא עזר. הלך רבע משכורת.  מוצ”ש, תל-אביב: אלפים מכונסים בצפיפות בניגוד לחוק, חלקם בלי מסכות. המשטרה”…

כמו כן, אתמול (ראשון) פשטה המשטרה המקומית על השטיבלאך ‘באר אברהם – האלמין’ בפאתי גבעה א’ בעיר, הורתה על סגירת המקום ורשמה קנס על סך 1,000 שקלים להנהלת בית הכנסת, באשמה של אי הקפדה על הכללים בבית הכנסת.

ממידע פנימי שהגיע ל’שערים’ – בכוונת המשטרה להמשיך במדיניות הזו בבתי כנסת נוספים בעיר ולא להרפות. המדיניות המקוממת הזו גורמת למורת רוח רבה בעיר, אך מנגד – האלטרנטיבה של סגר כללי בעיר, כפי שהיה בשבוע שעבר, אינו בא בחשבון, כך שהאופציה היחידה שנותרה היא פשוט לשמור על ההנחיות מבלי להתחכם (בעיקר כדי לקיים את מצוות ‘ונשמרתם’ ולהיזהר מ’לא תעמוד על דם רעך’, אך גם כדי לחוס על ממונם של ישראל).

הטרגדיה של הרב אשכנזי

להשלמת היריעה נספר את סיפורו המחריד של איש ירושלים הישיש, מיקירי העיר ותלמידי החכמים שבה – רבי שמואל אשכנזי זצ”ל. הרב אשכנזי נפטר בשבת האחרונה זקן ושבע ימים, כתוצאה מהתרחשות מחרידה ובלתי אנושית שפורסמה בכלל התקשורת: מהפרטים שפורסמו עולה, כי לפני מספר שבועות הגיע הרב אשכנזי לבית הכנסת בו התפלל, בבית כנסת בשכונת ‘בתי אונגרין’ שבה התגורר משך עשרות שנים בביתו אפוף ספרי הקודש.

על פי עדות של קרוב משפחתו של המנוח זצ”ל – במשך חודשי הקורונה הראשונים נמנע הרב אשכנזי מלצאת מביתו, כדי לשמור על חייו. אולם כאשר נראה היה ש”הקורונה הסתיימה”, החליט הרב אשכנזי בן ה-98 לצאת מביתו לבית הכנסת, כשהוא בטוח שאדם שנושא את תסמיני הקורונה לא יעלה בדעתו לבוא לתפילות ולסכן את יתר המתפללים.

“אלא ששם”, כפי שמעיד קרוב המשפחה, חיכה לו רוצח!!!” מדובר ב”אחד מהמתפללים, שידע על עצמו שחלה בקורונה. הוא הגיע בכל זאת למקום והתיישב לא רחוק מר’ שמואל הישיש”. הסוף ידוע – כאשר בשבת, לאחר תקופת התמודדות עם הנגיף שמסוכן במיוחד לאנשים מבוגרים – רבי שמואל נפטר למגינת לב משפחתו ועשרות צאצאיו.

איננו מבינים בחשבונות שמים, וגם איש לא מינה אותנו לטפל ב’מצפון’ של אותו מתפלל מהסיפור – אולם המחשבה על כך שבאבחת יציאה לא זהירה שלנו, או אי עטיית מסכה כנדרש – אנו עלולים ח”ו לקרב את סיום חייו בדרך הטבע של יהודי מבוגר או בעל מחלות רקע – איננה נותנת מנוח. עדיף להיזהר עשרת מונים, מעל ומעבר לנדרש – מאשר להיזהר פחות מדי ולשאת על המצפון מעורבות עקיפה בפטירתה של נפש אחת מישראל.

נדמה שאין מה להוסיף עוד על הדברים הברורים מאליהם ליהודים שחונכו על ברכי הערך העצום לחיי אדם, עד שמותר לחלל את יום הכיפורים עבור ספק-ספיקא של פיקוח נפש, וכאן, לכל הדעות, מדובר על הרבה יותר מספק-ספיקא.

‘ודאי פיקוח נפש’

רב העיר מורנו הגאב”ד הגר”ח וייס בדברים שאמר בביתו: “האדמו”רים מחמירים בהנחיותיהם אף יותר מהנחיות משרד הבריאות”  מרתק

@שמעון כהן

כאמור בגוף הידיעה, מביתו של מורנו הגאב”ד הגר”א וייס נמסרו לנו דברים ברורים על התייחסותו של המרא דאתרא למצב המסוכן, כלפי חומרת החיוב על שמירת ההנחיות, ובכלל – על ההתייחסות הנכונה וצורת ההסתכלות הנדרשת של יהודי מאמין על המצב שבו אנו נמצאים.

כך למשל, בשבוע שעבר נודע למרא דאתרא על אדם שחש בתסמיני קורונה מובהקים, ולמרות זאת יצא מביתו להתפלל בבית הכנסת. לאחר בירור קצר נודע לגאב”ד עירנו, שטענת אותו אדם הייתה: “בבית הכנסת שבו אני מתפלל יש מרפסת צדדית המיועדת לתפילה למי שאסור לו להתפלל עם הציבור מחמת חיוב בידוד וכדומה”.

כשמוע הרב את ה”טיעון” המקורי – נחרד מאוד, לפי עדות מקורביו, וביקש כי ישיגו עבורו בדחיפות וללא שיהוי את מספר הטלפון של הרב באותו בית כנסת. הטלפון אכן הושג, והרב התקשר אל רב בית הכנסת באופן מיידי. רב בית הכנסת התנצל ואמר שאין שום היתר בקהילתו לבוא במצב כזה אל בית הכנסת, וכנראה שיש כאן אי הבנה שתבוא מיד על תיקונה.

כמו כן, בשיחה עם מקורביו אמר הגאב”ד כי בניגוד לכל מיני שמועות פורחות ובלתי אחראיות – אין אף אדמו”ר או גדול בישראל שמזלזל ח”ו בחומרת המגפה. “השמועות האלה אינן נכונות כלל. ההיפך הוא הנכון – יש “.

בכללות, דעתו של מורנו הגאב”ד היא כי צורת ההסתכלות של יהודי צריכה להיות – זהירות ושמירה מפליגה ביותר, כדי שלא יהיה אפשרות וצד רחוק כי בגללו ייגרם נזק כלשהו ליהודי אחר. “בעניין הנגיף – אפילו אם מדובר באיש צעיר ובריא שאין סכנה ממשית אם יידבק בעצמו – המחשבה צריכה להיות כלפי יהודים בסביבתנו שכן עלולים להינזק.

“האדם צריך לשים לנגד עיניו את הזולת, ולחשוב איזה נזק יכול להיגרם לאחרים על ידי שהמחלה תתפשט עוד. לא די שיש בזה נזק כספי ישיר ועגמת נפש מרובה, לאנשי העיר ולעובדים ולבעלי העסקים – אלא שזה גם מגיע בסופו של דבר לוודאי-פיקוח-נפש, על ידי שהמחלה מגיעה ליהודים מבוגרים ולאנשים בקבוצות הסיכון. ומי הוא זה האיש שירצה שיהיה לו חלק ואפילו קטן ברציחת נפש מישראל ח”ו”.

עוד הוסיף הרב שליט”א, שגם לבני ביתו הוא אמר ללכת עם ההסתכלות הזו, שמטבע הדברים מסייעת מבחינה פסיכולוגית להצליח בשמירה על ההנחיות. כי מטבע האדם – במה שנוגע לאדם ישירות, הנפש אומרת לעצמה: ‘יהיה בסדר’, ו’לי זה לא יקרה’, כי זהו טבע שיצק הבורא בנפש האדם. מה שאין כן כשיבוא להיזהר מחמת נזק שייגרם למישהו אחר מחמתו – רגש האחריות אמור להתעורר יותר, כי כל יהודי יודע כמה החמירה תורה בקיומה של נפש מישראל.

כל מה שחדש
חפש...
Generic filters

צ׳אט עדכונים וחדשות