/
/
/
השבוע לפני: תחילת הסוף של יהודי גרמניה

השבוע לפני: תחילת הסוף של יהודי גרמניה

השבוע לפני 91 שנים ארעה ההתנקשות בחייו של ולטר רתנאו, שר החוץ היהודי בממשלת גרמניה שלפני עליית הנאצים לשלטוןI "רפובליקת ויימאר", שקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה והייתה הממשלה הדמוקרטית הראשונה בתולדות גרמניה, התברכה בכישרונותיהם של בכירים יהודים רבים. עד הסוף המר I וגם: כיצד קשורה מכונת הכביסה בביתכם ליהודי רתנאו.
כ׳ בתמוז ה׳תשע״ג
01:11

השבוע לפני 91 שנים ארעה ההתנקשות בחייו של ולטר רתנאו, שר החוץ היהודי בממשלת גרמניה שלפני עליית הנאצים לשלטוןI  “רפובליקת ויימאר”, שקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה והייתה הממשלה הדמוקרטית הראשונה בתולדות גרמניה, התברכה בכישרונותיהם של בכירים יהודים רבים. עד הסוף המר I  וגם: כיצד קשורה מכונת הכביסה בביתכם ליהודי רתנאו.

ולטר רתנאו, המדינאי הגרמני, ושר החוץ היהודי היחידי בתולדות גרמניה, סימל בתפקידו את השפעתם העצומה של יהודי גרמניה, לפני עליית הנאצים לשלטון, בכל תחומי החיים במדינה. מותו של האיש בידי מתנקשים, השבוע לפני 91 שנים, סימן את תחילת הסוף של חייהם השלווים של יהודי גרמניה.

סיפור חייו

רתנאו, תעשיין מוכשר וגאון במתמטיקה ופיזיקה, היה בנו הבכור של תעשיין יהודי בכיר שהקים את הקונצרן התעשייתי AEG, מותג עילית המוכר כמעט לכל בית בו משתמשים במכונת כביסה ואחד התאגידים הגדולים בגרמניה מאז ועד היום. בימי מלחמת העולם הראשונה, עמד רתנאו בראש המינהל לכלכלת המלחמה בגרמניה וניהל בכישרון רב את אספקת חומרי הגלם לצורך המלחמה באופן שסייע רבות לצבא הגרמני בחזית, אך נאלץ לעזוב את תפקידו עקב ההתנגדות שקמה לו בחוגי הממשל בגלל מוצאו היהודי. “כלכלת המלחמה” של רתנאו העניקה לגרמניה מרווח נשימה באחת התקופות הקשות בתולדותיה והייתה מופת לתכנון כלכלי לכל העולם שלאחר המלחמה.

לאחר פרישתו מהתפקיד חזר לעסקים בקונצרן AEG ועם פטירתו של אביו מונה ליושב ראש הקונצרן. בה בעת תמך פוליטית בגנרלים פאול פון הינדנבורג ואריך לודנדורף שעמדו בראש מנגנון המלחמה הגרמני של מלחמת העולם הראשונה.  בשנת תרע”ט חזר לתפקיד ממשלתי, הפעם כיועץ כלכלי לראש הממשלה.

העלייה

לאחר סיום המלחמה כיהן כשר השיקום ברפובליקת ויימאר, ולאחר כשנתיים התמנה לשר החוץ של גרמניה. רתנאו שימש כנציג במשלחת הגרמנית בוועידות שקבעו את הסדרי הכניעה של גרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. רתנאו סבר שעל גרמניה לשלם את הפיצויים שנדרשו ממנה ע”פ חוזה ורסאי הידוע, בתקווה שהדבר יביא להתרככות עמדתן הנוקשה של ממשלות המערב כלפי גרמניה ולשיפור תנאי הכניעה.

עמדתו של רתנאו עוררה זעם רב בקרב חוגי הימין הקיצוני בגרמניה שסירבו להשים עם כניעתה של גרמניה. רתנאו סימל בעיניהם את בגידת ממשלת ויימאר שתקעה “סכין בגב” האומה  בהסכמתה לכניעה המשפילה. בעיני הימין הקיצוני בגרמניה, שהיווה למעשה התשתית להקמתה של המפלגה הנאצית, בעיניהם האשמים העיקריים בבגידה זו היו היהודים ורתנאו בראשם. הם טענו כי רתנאו קשר קשר לרושש את המעמד הבינוני בגרמניה כדי להעביר את בעלות גרמניה לידי היהודים.

הנפילה

בתאריך 24 ביוני 1922 למניינם, בעת שנסע במכונית פתוחה ברחובות ברלין, התנקשו בחייו שלושה צעירים גרמניים, קציני צבא משוחררים, מחוגי הימין הקיצוני הגרמני. המתנקשים נסעו במכוניתם במקביל למכונית השר, ירו בו באקדח וזרקו רימון למכוניתו. השר נפצע קשה ומת זמן קצר לאחר מכן בבית החולים.

הרקע לרצח היה יוזמתו של רתנאו לחתימת הסכם לשיתוף פעולה עם ברית המועצות, שנקרא הסכם רפאלו, שנחתם מספר חודשים קודם לכן וכן מוצאו היהודי של רתנאו.

רתנאו היה שר החוץ היהודי היחיד בתולדות גרמניה עד אז. הרצח זעזע את גרמניה, ובהלוויתו של רתנאו השתתפו למעלה ממיליון איש. ביום ההלוויה הוכרזה שביתה כללית בגרמניה. רצח פוליטי זה נחשב לאחת מאבני הדרך בתהליך ההתמוטטות של רפובליקת ויימאר וכאחד ממבשרי עליית הנאצים לשלטון.

שניים מן הרוצחים, הרמן פישר וארוין קרן, התאבדו כשהמשטרה עמדה לעוצרם. השלישי, ארנסט ורנר טכוב, הוסגר על ידי בני משפחתו ונדון ל-15 שנות מאסר. המעניין הוא שלפי פרסומים שונים, טכוב התנדב ללגיון הזרים הצרפתי בימי מלחמת העולם השנייה, ופעל להצלת מאות יהודים בעיר מארסיי מתוך חרטה על הרצח של רתנאו.

רפובליקת ויימר

לאחר ההפסד במלחמת העולם הראשונה והתפטרותו של הקיסר וילהלם השני קמה בגרמניה רפובליקת ויימר, ע”ש העיר ויימר בה נחתמה חוקתה בשנת 1919. לראשונה בתולדותיה נוסדה בגרמניה ממשלה דמוקרטית, שבראשה עמד נשיא שנבחר ל 7 שנים. הנשיא היה בעל סמכויות רחבות בינהם: מינוי הקנצלר (רוה”מ) ואף ביטול החוקה והדמוקרטיה במצב חירום, ע”פ סעיף 48 של החוקה.

חוקת ויימר הייתה אחת החוקות הנאורות והדמוקרטיות ביותר באירופה. הכירה בזכויות האדם והאזרח, אפשרה חופש דת, חופש ביטוי ושוויון פוליטי. למרות זאת קמו לחוקת ויימר מתנגדים רבים בעיקר מחוגי הנוצרים ומפלגות הימין הקיצוני. יש לזכור שבגרמניה לא התקיימה מסורת של שלטון דמוקרטי כפי שניתן היה לראות בבריטניה ובצרפת, ולכן אזרחים רבים בגרמניה לא קיבלו ברצון וכמובן מאליו את השיטה החדשה. השנים הראשונות של ממשלת רפובליקת ויימר (1919- 1923) התאפיינו באי יציבות כלכלית ופוליטית. נזקי מלחמת העולם הראשונה, ובעיקר הטיפול במשפחות ההרוגים והפצועים מהמלחמה הקשו על שיקומה הכלכלי של המדינה. על כל אלו נוספו תשלומי פיצויים למדינות המנצחות, אבטלה ואינפלציה אדירה של 2500% בחודש.

עיתות משבר

הקשיים הכלכליים ותחושת ההשפלה בעקבות הסכם הכניעה של ורסאי גרמו לכך, שבחלקים נרחבים בציבור הגרמני התגבשה תפיסה, לפיה גרמניה לא נוצחה בשדה הקרב אלא נאלצה להפסיק את הלחימה בשל בגידה פנימית. היהודים ואף הקומוניסטים הואשמו ב”תקיעת סכין בגב האומה”, טיעון שהצורר היטלר השתמש בו מאוחר יותר. המורל הנמוך, המצב הכלכלי והעדר צבא חזק שיוכל להגן על המשטר כראוי הביא לניסיונות הפיכה. בשנת תרפ”ט פרץ מרד הקומוניסטים כנגד השלטון, כשנה לאחר מכן ארע ניסיון הפיכה של הימין הקיצוני וכעבור שנתיים נוספות  נרצח שר החוץ וולטר רטנאו, כפי שתיארנו. שנה נוספת עברה והיטלר ימ”ש, שפרץ אז לתודעת העם בגרמניה ועמד אז בראש המפלגה הנציונאל סוציאליסטית, ניסה לבצע שוב הפיכה הניסיון נכשל והיטלר נכלא למשך 9 חודשים. בזמן שהותו בכלא כתב את ספרו “מין קאמפף” (מאבקי), בו פרס את משנתו האידיאולוגית שלו ודרכי מימושה. שם הביא גם את דעותיו נגד העם היהודי.

תקופת ההתאוששות

החל משנת 1924 ועד 1929 למניינם התאושש המשק הגרמני וזאת בשל הלוואות שקיבל מארה”ב ומניצול נכון של אוצרות הטבע, התעשייה והפוטנציאל האנושי. הסכם הסדרת הפיצויים שהוריד את סכום הפיצויים ופריסתם סייע גם הוא לשיקום הכלכלה הגרמנית. ההתאוששות הכלכלית גרמה לעליה ברמת החיים ובמורל החברתי . השיפור ניכר היטב בבתי הקפה ובחנויות שהתמלאו במבקרים). בשנת 1925 לאחר שנקבע סופית גבולה המערבי של המדינה צורפה גרמניה לחבר הלאומים, שלימים הפך למוסדות האו”ם.

קריסת השלטון הדמוקרטי ועליית היטלר לשלטון

בחודש תשרי תר”צ קרסה הבורסה האמריקאית ויחד עימה יתר השווקים במשק הכלכלי העולמי. גרמניה נפגעה באופן קשה מהמשבר, בשל היותה בעלת משק קפיטליסטי התלוי בשוק העולמי. המשבר שגרר אחריו אבטלה חמורה הביא לחוסר אמון של הציבור בממשל הפרלמנטארי. המשבר הכלכלי וסובלנותה של רפובליקת ויימר כלפי מתנגדי המשטר אפשר את הגברת כוחה של המפלגה הנאצית. בשנת תרפ”ח היו למפלגה הנאצית 12 מושבים ברייכסטאג (מתוך 463 מושבים) ובשנת תרצ”ג הגיעו ל-230 מושבים. המצב הפוליטי שנוצר באותה מערכת בחירות לא אפשר ליצור שום קואליציה ללא המפלגה הנאצית. היטלר ידע לנצל את חוסר היציבות הפוליטית עד תום. במוצאי הבחירות קרא לו הנשיא הינדנבורג והציע לו את משרת הקנצלר (רוה”מ). בתוך שנה השתלט היטלר על המשטר בגרמניה, ביטל את חוקת ויימר, ולמעשה את הדמוקרטיה בכללותה, וייסד את ממשלת “הרייך השלישי” שהמיט את אחת האסונות הגדולים שידעה האנושות.

כל מה שחדש
חפש...
Generic filters

צ׳אט עדכונים וחדשות