גלה כבוד מישראל

אבלים ודוויים צעדו רבבות אלפי ישראל אחר מיטתו הטהורה של רבן של ישראל, פוסק הדור מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוקללה”ה, אשר נסתלק לישיבה של מעלה, יחד עם מאה ושתיים שנות עמל ויגיעה בתורה במסירות נפש עילאית מתוך קדושה ופרישות. נתייתם הדור כולו.

ככל שרבו מושכי העט, עדיין קשה ומר לתאר את הרגשתם של רבבות אלפי ישראל, אשר חשו בבירור עת הגיעה הבשורה על סילוקו של צדיק, כי הנה נפרדים אנו מתקופה עילאית, מדור דעה שהלך לבלתי שוב. קשה הייתה המחשבה על פרידה משריד וגאון הגאונים, אשר בצילו חיינו ולאורו הבהיר חסינו. שוב לא ילוונו מילותיו הקדושות ופסקיו הבהירים, שוב לא נזכה לשמוע את קולו הבהיר בריתחא דאורייתא כדרכו בקודש ולחזות בשגב פניו המאירים. על אלה אני בוכייה.

ויהי בנסוע

שעות קודם תחילת מסע ההלוויה הענקי, כבר השחירו רחובותיה של ירושלים כולה מהמון עם, אשר התכנסו ובאו לחלוק כבוד אחרון למי שנשא ברמה את כבודם של ישראל בהתמדתו ובשקידתו העילאית במשך למעלה ממאה ושתים שנה. כולם התקשו לעכל את הבשורה הנוראית על סילוקו של פארם, אשר מבארו שתו ומתורתו רוו במשך עשרות בשנים.

זמן קצר לאחר הפטירה, הובאה מיטתו של רבנו אל חדרו הקדוש, אשר משם השקה העדרים ומשם יצאה הוראה לישראל במשך יותר מ75 שנים, לקול זעקות שבר של תלמידיו ושל צאצאיו, אשר קרעו קריעה כדת וכדין בשם ומלכות. המונים התכנסו מתחת לביתו הקדוש ברחוב חנן בירושלים, ממאנים להאמין כי אכן הנורא מכל אירע ורבנו הגדול נסתלק לישיבה של מעלה.

הרמקולים אשר בישרו להמון בקול בוכים על השבר הגדול ועל מסע הלוויה, צרבו עמוק בליבות העם והכאיבו עד עומקה של נפש. 

חברות התחבורה פתחו כבר בשעות אחר הצהריים מערך תחבורתי כולל, אשר נועד לשנע את ההמונים הצפויים להגיע למסע ההלוויה ההמוני.

בעירנו העמידה חברת “עילית” אוטובוסים מיוחדים, שפעלו במתכונת ‘מוקדים’. מערך האוטובוסים זכה להצלחה מרשימה, הרבה יותר מכל חברות התחבורה האחרות, שקרסו כליל בשעות העומס.

לאחר אמירת פרקי התהילים והסליחות ע”י הגה”צ רבי דן סגל שליט”א, נשא דברי פרידה קצרים חתנו של רבנו הגר”י זילברשטיין שליט”א. הוא ביכה את גודל האבידה, ואת החיסרון שלא יוכל להימנות בפטירתו של רבנו זי”ע.

למעלה מארבע מאות אלף איש, מכל שכבות הציבור בארץ, ובראשם גדולי ישראל שליט”א מכל העדות והחוגים, עלו ובאו לחלוק כבוד אחרון למנהיגו של דור. מסע ההלוויה השתרך לאורך כל הרחובות הראשיים בעיר, מבית רבנו שברחוב חנן עד למקום הקבורה בהר המנוחות. במשך שעות ארוכות התנהל מסע ההלוויה לאיטו, כשאלפים ורבבות מבכים מרה וקורעים קריעה על סילוקו של רבן של כל בני הגולה.

סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר הגיע ארונו של רבנו זי”ע להר המנוחות, שם הורד אלי קבר ברוב יגון. ברקע נשמעה הכרזה על בקשתו ועל מחאתו נגד הקבורה בקומות, המתבצעת בחלקים מסוימים בהר.

וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה’.

שר התורה

את חייו המאירים של רבנו זי”ע ואת פסגת עולמו הרוחני אפשר לתמצת במילה אחת – תורה. בתורתו זו הגה יומם ולילה בלי מנוחה כלל. תורתו היוותה את תמצית חייו, שהיו כל כולם קודש למטרה אחת ויחידה “ללמוד תורה לשמה”.

עם זאת, למען לא יחסר המזג, נוסיף כאן כמה ראשי פרקים מחייו הבהירים.

בית אבא

רבנו זי”ע נולד כבן יחיד לאביו הגה”צ רבי אברהם לוינסון זצ”ל רבה של הומל שברוסיה, ולאמו הצדקנית  מרת חיה מושא ע”ה בתו של הגה”ק רבי שלמה אלישוב זצ”ל בעל ה”לשם שבו ואחלמה”. בבית גדול זה עלה רבנו ונתעלה במדרגות רמות ונשגבות ובאהבת התורה ויראתה.

מיום עומדו על דעתו מצא לו רבנו את מקומו, סמוך ונראה לזקנו הקדוש, ובו דבק בכל מאודו, בקנותו ממנו את רוב חכמתו ותורתו.

כשכהו עיניו של הסבא, היה רבנו זי”ע עומד ומשמשו, לומד במחיצתו, וכותב מכתבים וכתבי קודש בעבורו. אכן זקנו ה”לשם” זי”ע ציין כמה פעמים לטובה בספריו את ‘עזרתו של נכדו הגדול, הילד יוסף שלום שליט”א’, שעמד לימינו וסייעו בהוצאת ספריו הקדושים.

עם מרנא ה”חפץ חיים”

בעידנא דחדוותא סיפר רבנו זי”ע, על פעם אחת בלבד בה זכה להקביל פני רבן של ישראל, מרן ה”חפץ חיים” זי”ע. הדבר היה בעודו ילד קט, טרם מלאות לו חמש שנים, כשה”חפץ חיים” עבר פעם בעיר מגוריהם, ואביו רבי אברהם זצ”ל נטלו עימו להקביל את פניו הקדושים. בעוברם על פניו, ברך ה”חפץ חיים” את הילד הרך, שיזכה לגדול ולהיות כמו שני זקניו הגדולים…

לציון  ברינה

בשנת התרפ”ד החליטו הוריו וזקנו הקדוש לעלות ירושלימה ולחונן את פני ארץ הקודש. אף שבאותה תקופה היה קשה להשיג רישיונות עלייה לארץ ישראל, הצליחו להשיג רישיון כזה בשביל בעל ה”לשם”, אשר כבר יצא שמו כאחד מגדולי האומה.

כדי שיוכלו רבנו והוריו להצטרף למסע כצאצאי הרב, היה עליהם לשנות את שמם גם הם ל”אלישיב”, ואכן כך עשו. מני אז הוכר רבנו בשם משפחתו החדש: “רבי יוסף שלום אלישיב”.

יושב אהלים

עם בואו של רבנו לארץ הקודש, נטה שכמו לסבול וקנה בליבו התמסרות מוחלטת ללימוד התורה, כשאת מקומו הוא קונה בביהמ”ד “אהל שרה”. הוא הגה בתורה יומם וליל, והיה דבוק בתורה בכל כוחו מבלי לחוש במאום מכל הסובב אותו.

בהתמדתו במקום זה המשיך רבנו עוד רבות בשנים, כשהוא לא זז ממקומו. קול לימודו היה נשמע למרחקים, כשהוא קורא כל מילה ומילה בקול, בשפה ברורה ובנעימות עצומה, כדרכו בקודש.

בסגנון לימוד מרנין זה הפעים רבנו את כל שומעיו, כשהוא מטעים את לימודו, משנן ומבאר היטב את כל מה שלמד, וכביכול מסביר הדבר לשומעים. בדרך ייחודית זו נהג כל חייו.

בברית נישואין

בהגיעו לפרקו, נישא רבנו לרעייתו הרבנית ע”ה, בתו של הגאון רבי אריה לוין זצ”ל. לאחר נישואיו המשיך להתגורר בבית הוריו, כשהרבנית ע”ה דואגת לכל צרכיו ומסירה ממנו עול דרך ארץ, כשחפצה ורצונה היחידי שישב ויהגה בחכמת התורה כשאיפתו בקודש. רבנו המשיך בשבתו בקודש בבימ”ד “אהל שרה”, והגה בתורה ובהלכה, כשהוא זוכה למדרגות רמות ונשגבות כאחד מהגדולים שבעם.

לדבקה בו

כגודל חיבתו וערגתו לדברי התורה המאירים, כך גברו ריחוקו ופרישותו מענייני העולם הזה ותענוגותיו. את סדר יומו היה מתחיל בכל יום בשעה 2:00 לפנות בוקר בדיוק. אם מאיזושהי סיבה היה נצרך במשך היום לעסוק בעניין כלשהו, היה מקדים למחרת את זמן קימתו בחצי שעה או שעה.

פעם אחת קם בשעה מוקדמת מאוד, שלא כהרגלו. לתמיהת בני משפחתו סיפר, שביום האתמול שוחח עם מישהו, ולאחר שהגיע למסקנה שהדברים לא היו לאמיתה של תורה – הזדרז להשכים כדי להשלים את לימודו…

עמוד ההוראה

עיקר לימודו של רבנו היה לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. בגיל כ”ח נבחן להוראה אצל רבו, מרן הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס זצ”ל, אשר פיו היה מלא בשבח רבנו, ותמיד היה מרבה לספר על גדולתו הרמה. 

בתקופה זו נכנס רבנו ללמוד בכולל “אהל תורה”, שעמד בראשותם של הגאונים רבי אהרן ביאלסטוצקי זצ”ל ורבי אברהם גרבוז זצ”ל. בכולל זה למדו האריות שבעולם התורה בזמנו, ורבנו זרח ביניהם כגדול וכבקי שבחבורה. באותם ימים היה מרן פוסק הדור הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ”ל נכנס לכולל מעת לעת, לשוחח בלימוד עם אברכי הכולל. כך נוצרה תחילתו של הקשר העז בין פוסקי הדור, קשר שהמשיך לאורך כל השנים.

לימים שח באוזני רבנו יבלח”ט מרן הגר”ש וואזנר שליט”א, שנמנה גם הוא על לומדי אותו כולל, כי עדיין זוכר הוא את לימודו של רבנו בקול, בהתמדה, ובעמידה של שעות ליד הסטנדר ב”אהל תורה”…

בשנת התשט”ז נתמנה רבנו לחבר בבית הדין הגדול בירושלים. הוא פרש משם כעבור תקופה קצרה, בעקבות “פרשת האחים”, שעוררה אז סערה גדולה, כשרבנו זי”ע עומד בראש המוחים על כבודה של תורה.

עם חלוף השנים נתעטר רבנו כפוסק הדור, כשהעולם היהודי כולו נשען על פסקיו הבהירים ועל משנתו הסדורה. כל הדבר הקשה יביאו אליו, והוא בחכמתו עונה ופוסק, ומנחיל הלכה והוראה לרבים. 

בהסתלקותו של רבנו זי”ע נפער חלל רוחני אדיר מימדים, ונעקרה מישראל דמות ההוד אשר הקרינה בקדושתה על העם כולו. אוי מי יתן לנו תמורתו!  

כל מה שחדש
חפש...
Generic filters

צ׳אט עדכונים וחדשות