/
/
בבית השם בלילות | לימוד כל הלילה, ישועות טראנס-אטלנטיות, ואיש אחד נחוש ונמרץ מאחורי האימפריה: הסיפור של ‘כולל חצות’

בבית השם בלילות | לימוד כל הלילה, ישועות טראנס-אטלנטיות, ואיש אחד נחוש ונמרץ מאחורי האימפריה: הסיפור של ‘כולל חצות’

הכל החל עם חמישה אברכים שאותם אסף הגאון הרב יהושע מאיר דויטש ללימוד לילי, "כמו שכתוב בזוהר הקדוש" חמשת האברכים צמחו בינתיים למאה ועשרים לומדים מביתר, בית שמש, ירושלים ומודיעין עילית, שמגיעים מדי לילה לבית המדרש בביתר ועובדים את קונם בפרישות בית המדרש הזניח התרחב לכדי מגדלור של תורה עם תהודה בינלאומית אבל את העיניים נושאים ב'כולל חצות' אל העתיד: בניין ענק, שייקרא 'הבניין הקדוש להשראת השכינה', הולך ונבנה, תוך הקפדה שבתהליך הבנייה ישתתפו פועלים יהודיים בלבד סיפורו של איש אחד שבעקשנות פלדה ותוך התעלמות מאלפי קשיים בדרך - הקים את האימפריה הרוחנית היחידה בעיר שפעילה 24/7 ראיון שלא יותיר אתכם אדישים
ט״ו בתשרי ה׳תש״פ
02:19

מאירים את הלילה

שלמה פרידמן

לילה סתווי קריר. השעה היא אחת אחר חצות. בכל בתי ביתר עילית כבו זה מכבר האורות. הדממה שולטת ברחובות הריקים, מוּפֶרֶת מפעם לפעם ביללות תנים ונביחות כלבים מהשדות הפתוחים. בפינת הרחובות אדמו”רי ויז’ניץ וכנסת יחזקאל, נבלמת באחת דממת הליל. מבין הטיפות נראות, נחפזות, דמויות מכורבלות בחליפות ארוכות. פעילות עֵרנית רוחשת כאן, כאילו לא היה כעת לילה והשעה לא היתה אחת אחר חצות.

‘כולל חצות’ של ביתר שובר בנוכחותו את תרדמת הלילה, ומהווה ניגוד מוחלט לסביבה המנומנמת לשעה הזו של הלילה. החלונות הגבוהים מפיצים סביבם אור יקרות. דומה שאין זה אור חשמל פשוט – אור ענוג עילאי משהו מזוג בו. אל הבית המרשים הזה נחפזים כעת עשרות אנשי חצות. מרחוק הם נראים באמת טיפוסים שלא מן העולם הזה. במרבית חלקיו הנורמטיביים של כדור הארץ זו שעת כיבוי אורות – ואילו כאן עושים עשרות אנשים את הדרך בכיוון ההפוך. ‘חצות’ זו תופעה, והכולל בביתר עלית מגלם את אחד הזירות המרשימות שלה.

אלו שנכנסים אל העיר עם רכביהם בשעות המאוחרות, מכירים את התופעה: יהודים בני עלייה, שחוזתם מעידה עליהם שהם חיים באטמוספרה רוחנית של תורה וקדושה – עומדים בכניסה לעיר, ומבקשים הסעה פנימה, אל תוך העיר. במקרה שמדובר ביהודי עם חזות רוחנית – לא צריך אפילו לשאול להיכן מועדות פניו. ברור של’כולל חצות’. אל הכולל, את זאת יש לדעת, מגיעים גם אברכים מירושלים ומבית שמש.

“כולל חצות?”, ישאל הנהג את הטרמפיסט. “הלה יניד בראשו בחיוב אם הוא שרוי בתענית דיבור, או יאמר מפורשות: “ברור שכולל חצות. אלא מה?” בחדווה יאסוף הנהג את האברך, יקפיד לרוב לקחתו עד לפתח הכולל, ויעלה על יצועו בתחושת סיפוק: יש לו חלק מסוים, גם אם קטן מאוד – בלימוד התורה בלילות, בפעילות ששומרת בוודאי על העיר כולה, אולי על היקוּם כולו.

אטמוספרה רוחנית

אם מבחוץ נראה מבנה הכולל כאילו לקוח מעולם אחר – מה שתפגשו בפנים, ברגע שתציגו כף רגל על סף ההיכל, יותיר אתכם נדהמים. אתה נכנס אל חדר המבוא, צועד מספר פסיעות ופותח את הדלת המפוארת – ובבת אחת הינך בפנים. הבית דומה לכוורת דבורים. שישים נפשות עסוקים כעת – דקות ספורות לאחר שעת פתיחת הכולל הרשמית – בלהט בעבודת הבורא.

בפינות ההיכל תוכלו לזהות את ‘אבלי ציון’. הם יושבים על הקרקע, רכונים על קונטרסים של תיקון חצות. נוהמים בגעגועים מזמורי תהילים ופיוטים. למי שנדמה שאבלות על החורבן שייכת לדורות קודמים, מוזמן לבוא הנה ולהיווכח במו עיניו עד כמה הוא טועה. אנשים מתאבלים כאן על בית המקדש, על גלות השכינה ועל צערו של עם ישראל ברצינות גמורה, ממש כפי שמובא בשולחן הערוך: חולצים נעלים, יושבים על הקרקע, מניחים אפר על הראש ומקוננים. וכפי שאחד מאותם מתגעגעים לגאולה מסבר את אוזנינו: “אין זו רק אבלות על חורבן שהיה, אלו הם געגועים לגאולת הכלל והפרט. בכייה על גלות הנפש בתאוות ומידות רעות, בעצבות וחומריות, ותקווה לגאולה אמתית, פנימית”.

על השולחנות ההדורים ניטשת מלחמתה של תורה. עייפות לא תמצאו כאן. העֵרנוּת שולטת בכל פינה. אחד הלומדים, מפנה עבורנו מספר רגעים כדי להסביר את הפלא. “השעות של הלילה, במיוחד בחצות, הם הזמן הבהיר ביותר. בשעות הללו כשהעולם שקט ורגוע. אנשים ישנים ואין כל הפרעה גשמית, הלימוד זך וטהור הרבה יותר מבכל זמן אחר. אני באופן אישי אינני מוכן לוותר על התענוג הזה בעבור כל הון שבעולם”.

המגוון הרחב של לומדי הכולל מרשים בכמותו, ומדהים בהיקף הגילאים. “יש כאן לומדים מגיל עשרים ועד שבעים”, מדווח לנו אחד הלומדים. תוכלו למצוא כאן ישובים זה לצד זה איש שיבה שחיתן זה מכבר את כל צאצאיו, ואברך עול ימים, חודשים ספורים מנישואיו. תמצאו כאן אנשי עמל העושים מלאכתם במשך היום, מקדימים לעלות על יצועם, קמים בחצות ומבלים את הלילות בלימוד ענוג לאורך כל הלילה, וכפי עדותו של אחד מהם “זהו המנוע שמפעיל לי את כל היום” – ולצידם אברכי כולל שיומם קודש ללימוד תורה.

האיש מאחורי האימפריה

את ראש הכולל, הגאון הרב יהושע מאיר דויטש, אנחנו מצליחים לפגוש רק לאחר כשעה, במהלכה הוא נצפה בלימוד מעמיק בחברותא עם אחד האברכים, לימוד שאינו מאפשר לו להתפנות אלינו. לאחר שבקושי רב הצלחנו לנתקו מהלימוד לדקות בודדות – אנחנו מבקשים ממנו מעט הסברים על מה שמתחולל כאן.

מדוע בעצם להקים כולל אברכים באמצע הלילה?

הרב דויטש מחייך. “משום שאין זמן נעלה ומסוגל מזה. שעות חצות הם ה’עת רצון’ העצום ביותר, וזו למעשה הסגולה היותר וותיקה ומבוססת שיש כלל ישראל. ראשית, זהו הסימן הראשון בשולחן-ערוך. אם תפתחו את הספרים הקדושים תיווכחו עד כמה הפליגו הצדיקים ובראשם ספר הזהר במעלת הלימוד בחצות ובסגולתו המיוחדת. זהו זמן נפלא ללימוד. שערי גן עדן פתוחים אז, וגם כאן בעולם אין עבודה, אין בנקים ואין שום סיבה להיות מוטרדים. יש כאן תועלת עצומה לכלל ישראל.

הגרי”מ דויטש שולף מהספרייה כרך של ספר הזוהר הקדוש, פותח אותו בפרשת ואתחנן, ומתחיל לתרגם את המילים הקדושות מארמית: “בוא וראה: בשעה שבן אדם קם בחצות הלילה ממיטתו להשתדל בתורה – בת קול קוראת עליו ואומרת: הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ד’… הָעֹמְדִים בְּבֵית ד’ בַּלֵּילוֹת… וכשהוא עומד בתפילה בפני קונו – אותה בת קול קוראת עליו ואומרת: וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים…”

הגרי”מ דויטש מדפדף לעמוד אחר, ושוב מקריא: “בוא וראה, בשעה שאדם קם בחצות הלילה לעסוק בתורה – הקדוש ברוך הוא מקשיב לו. כמו שנאמר: ‘הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ’… וכל המלאכים וכל המזמרים למעלה – כולם שוקטים כדי לשמוע את אותם העוסקים בתורה בשעה זו… אלו הם הנקראים עבדי ה’ – אלו הם הראויים לברך את המלך, והברכה שלהם מתברכת, ומה שהם גוזרים מתקיים”.

הגרי”מ דויטש מחייך את חיוכו הטוב. “עדיין יש לך שאלות?”, הוא שואל. “האמת היא שלא”, אני עונה. אותות שביעות רצון מופיעות על פניו של ראש הכולל. “אבל בוא ואגיד לך עוד משהו על מעלת הלימוד בחצות הלילה: רבי חיים פלאג’י כותב: ‘הקם בחצות לילה לעסוק בתורה מקרב את הגאולה’. בזוהר מובא גם, שעם עלות השחר מושיט בורא העולם שרביט של חסד, ומי שזכה לעמוד בלילה וללמוד, רשאי להושיט ידו ולגעת בה. הרבי הקדוש מהר”ן מברסלב כותב שקימת חצות מסוגלת כמו פדיון. ומי בדורנו אינו מחפש סגולות ופדיונות? חצות הוא הסגולה הגדולה והבטוחה ביותר. אנחנו רואים בקיומו של הכולל מטרה נעלה עבור כלל ישראל לתועלת וישועת עם ישראל במיוחד לאור התקופה הלא פשוטה בה אנו שרויים בארץ ובתפוצות”.

‘קוויטל’ מעבר לים

בשעה שאנחנו כאן, הספקנו לפגוש ב’כולל חצות’ אברכים מכמה ערים – ירושלים, בית שמש וכמובן ביתר. מדוע בעצם שאברכים תושבי ירושלים יטרחו להגיע דווקא הנה, לביתר, כל לילה. מן הסתם ישנן מסגרות זהות גם בערים אחרות.

“כוללי חצות יש בהחלט בכל מיני מקומות, איננו יחידים. אך ניתן בהחלט להכתיר את הכולל שלנו, שנקרא ‘כולל חצות – ארץ ישראל’, כ’אבי כוללי החצות’. זהו הכולל הראשון מסוגו שנפתח בסדר גודל שכזה”.

הרב דויטש מוסיף, כי “המקום הזה מיוחד גם בגלל העובדה שהוא פתוח ופעיל לאורך כל עשרים וארבע שעות היממה, כאשר בכל השעות הללו תמצאו במקום מיזוג אוויר וחדר קפה ותה לנוחות הלומדים. מעבר לכך יש כנראה משהו מיוחד באווירה כאן – הנועם, המתיקות. אני חושב שבעיקר זו האחווה והחיבור בין האברכים.

“הכולל”, מספר הרב דויטש, “עורך מדי ערב ראש חודש נסיעה למירון לרשב”י. ומדי שבוע אנחנו עולים יחד לשני המקומות מהם לזזה שכינה מעולם – הכותל המערבי וקבר רחל אימנו. במקומות הללו, בשעות המיוחדות והמסוגלות ביותר ביממה, נערוך תפילות עבור התורמים והשותפים שלנו מכל העולם”.

היום יש כאן אימפריה. בניין מרשים שכבר בנוי, ועוד בניין שנמצא בשלבי בנייה (ראו מסגרת). מעל 100 אברכים וקהילה שהתגבשה מסביב, אוצר הספרים, קרנות צדקה וארגוני סיוע לאברכים ומשפחותיהם. איך כל זה מתחיל, קמים בבוקר ומחליטים, אני פותח כולל?

“אם אחפש את נקודת ההתחלה זו באמת שאלה קשה. אני סבור שהמפעל הנפלא הזה, התחיל מתוך רצונות וגעגועים. תמיד חשקתי שתהיה כזו חבורה שתעסוק יחד בעבודת השם בחצות. בשנת תשס”א זכינו בעזרת השם להתארגן יחד כחמישה חברים לקימת חצות, אמירת התיקון בצוותא ולימוד משותף. מהר מאוד הצטרפו אלינו עוד והתגבש מניין שרק הלך והתרחב. בפעם הראשונה שיצאתי לארה”ב לגייס כספים לטובת הכולל, הרעיון התקבל בהסתייגות מסוימת. כולל בחצות נשמע לאנשים מוזר. היום, אני פוגש אהדה עצומה והתעניינות כמה כמעט בכל מקום”.

תכל’ס, הרב דויטש. אתם מחזיקים כאן בלי עין הרע כשישים אברכים בעלי משפחות במלגות מכובדות למדי – 3,000 שקלים לחודש, וגם מקפידים על מענקים מיוחדים לחגים. איך מחזיקים את כל הנטל הזה?

“בראש ובראשונה הכל מתנהל כאן עם סיוע שמימי של ניסים ונפלאות. מעבר לכך יש לנו כמובן שותפים. יהודים יקרים המעוניינים להיות חלק של ממש במפעל של תורה, להיות שותפים.

“אחד ההסדרים המבוקשים ביותר הוא ‘שטר יששכר וזבולון’, זהו הסדר עסקי לחלוטין המעוגן היטב בהלכה. התורם חתום יחד עם האברך על שטר מהודר שזכה לאישורם של גדולי הפוסקים כבעל תוקף ממשי מבחינה הלכתית, המזכה את התורם חלק כחלק מזכויות הלימוד. את השטר ניסח עבורנו הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין, המלווה את פעילות הכולל.  שני הצדדים, האברך והתורם, נעשים שותפים של ממש. כאשר האברך מתפלל באופן קבוע על שותפו התורם ועל יקיריו ומעטיר עבורם בכל לילה בחצות”.

הרב דויטש מספר, כי “השטרות הללו נעשים יותר ויותר מבוקשים, אנשים רואים בזכותם ניסים ונפלאות בכל תחום. אני עצמי נדהם לפעמים מעוצמת הסגולה הזו. כמובן, שאני מבחינתי בוחר לעסקת השותפות רק את המובחרים ביותר, אלו שאינם מחסירים אף לילה ומתמידים בלימודם על מנת שהעסקה החשובה הזו תניב רווחים נצחיים לשני הצדדים. אומר לך משהו, מתוך עדות אישית אני יכול לקבוע בוודאות שישנו קשר מוכח ומוחשי בין ‘יששכר’ ל’זבולון’. בעיני ראיתי עשרות פעמים איך בימים של התעלות רוחנית אצל ‘יששכר’ דווחתי על הצלחה מיוחדת או ישועות מיוחדות במעונו של ‘זבולון’, יש לי המון סיפורים שכאלו וזה מדהים.

“הקוויטל של הכולל” הוא אחד הסגולות המבוקשות ביותר אצלנו, ומה שמיוחד בעיקר הוא, שכל תורם נכנס באופן אוטומטי כמנוי לתפילות וישועות. שמות התורמים שמורים במערכת, והם נזכרים לטובה יחד עם בקשותיהם, במתינות וכוונה, ונרשמים על ה”קוויטל של הכולל” בכותל המערבי בקבר רחל ובמירון”.

בסוּפה ובסערה

שיחתנו נקטעת כעת משום שהרב דויטש נזעק לשיחת טלפון מחו”ל. מעבר לקו – אחד מידידי הכולל תושב בורו פארק. בתו הקטנה סובלת מחום גבוה במיוחד. בראש ובראשונה הוא פונה ל’עזרה ראשונה’, כלומר לרב דויטש. ברור לו שתפילה בחצות בכולל ‘שלו’ תעשה את הדבר הכי טוב עבור הילדה. הרב דויטש ממהר לרשום בדייקנות את השם המלא. הפתק עובר במהירות בין השולחנות, האברכים עוצרים לרגע, קולטים את השם ומכוונים את הלימוד לזכותו. מאוחר יותר לפני התפילה יארגנו כאן מניין מיוחד לאמירת תהילים עבור הילדה. ובבורו פארק הרחוקה, אבא אחד לילדה קטנה אחת, חש הרבה פחות מודאג.

וישנם סיפורים מדהימים ממש על סיבוכים משפטיים עם צפי לשנים ארוכות בכלא וקנסות גבוהים במיוחד ולאחר תפילות בכולל בשעות חצות זוכו הנאשמים לגמרי או יצאו בקנס סמלי. הרב דויטש אוגר בזיכרונותיו אוצר בלום של ניסים וישועות מדהימים שאירעו לתרומי הכולל במשך השנים, אך ללא ספק הסיפור הגדול באמת התרחש בימים האיומים בהם שטפה סופת ההוריקן ‘סנדי’ את חופי ארה”ב, החריבה בדרכה ערים ותשתיות וגרמה למשק האמריקאי נזקים בסדר גודל של מיליארדי דולרים.

“אחד המוקדים המוכים במיוחד היתה שכונת מיל בייסן שבפאתי ברוקלין. השכונה היוקרתית הזו השוכנת על החוף, היתה עתידה לספוג מכה קשה במיוחד. כמה מהמשפחות במקום נמנים על התורמים קבועים שלנו. יום לפני הסופה הם פנו אלי בפאניקה וסיפרו על התחזיות הקודרות לקראת החורבן הצפוי. אמרתי להם שאין כל סיבה לחשוש, הם מחזיקים בשטר ‘יששכר וזבולון’ יש להם את הביטוח החזק ביותר של בורא עולם בעצמו. ובכל זאת לא היינו כאן שאננים.

“לילה לפני הסופה, ערכנו בכולל תפילה מיוחדת לזכות הכלל ובפרט לזכותם של התורמים. הנס שהתחולל במציאות הדהים את כולנו. יומיים לאחר הסופה התחלתי לקבל שיחות נרגשות. שתיים עשרה משפחות מהשכונה מחזיקות בשטרות שותפות של הכולל, וכולן ללא יוצא מן הכלל יצאו ללא כל פגיעה ברכושן. אחד מהם תיאר את ההתרחשות כמחזה קריעת ים סוף. הוא בא לכאן לכולל באחד הלילות האחרונים וסיפר שהבתים משני צִדיו נשטפו כללי. קומת הבייסמנט נחרבה והקומה העליונה שקעה במים עד מחציתה, ‘על הבית שלי המים פשוט דילגו…’ אין כל הסבר אחר, חצות הוא תעודת ביטוח נגד כל מיני פגעים רעים”.

פועלים יהודיים בלבד

מי שייקלע בימים אלו לפינת הרחובות אדמו”רי ויז’ניץ וכנסת יחזקאל – יגלה תנופת בנייה גדולה. כאן, בקצב מהיר ומסחרר, הולך ונבנה ‘הבניין הקדוש להשראת השכינה’. זהו המרכז הרוחני הגדול שיאכלס את הפעילות התורנית והרוחנית של ‘כולל חצות’ ויהווה בניין שיפעל 24 שעות ביממה, 365 ימים בשבוע, יום ולילה לא ישבותו. “הרעיון הוא שקול התורה לא יפסוק כאן אפילו לרגע אחד”.

ביתר היא עיר שמתאפיינת בבנייה בכל קרן רחוב, אבל מה שמחריג את הבנייה של בניין ‘כולל חצות’ זו העובדה שכלל הפועלים הם יהודים. “אני מקפיד על כך מאוד”, אומר הרב דויטש, “וזאת חרף העובדה שמדובר בעלויות שיכולות להגיע לסדר גודל של פי שניים ויותר. אני חושב שלא ראוי שבניין קדוש שכזה – שיהיה בית מקדש מעט פעיל ומקום קדוש להשראת השכינה 24 שעות ביממה – ייבנה על ידי גויים”.

מה הרעיון מאחורי הקמת הבניין?

“למעשה, במשך השנים התגלגלנו ממקום למקום. אך תמיד היה לי חלום, בזוהר הקדוש מובא שבית בו הוגים בתורה בחצות שכינה שרויה בו. השתוקקתי להקים בית מיוחד שתהיה בו השראת השכינה במשך כל היום בזכות הלימוד בחצות. הרעיון מאחורי המבנה היה, להקדיש מקום מהודר ומפואר אך ורק עבור תורה ועבודת הבורא, שיהיה פתוח ופעיל במשך עשרים וארבע שעות רצופות. ואכן זכינו לכך. קיום, בית המדרש שלנו פתוח בכל שעות היממה ואף פעם לא תמצאו אותו ריק מלומדים ומתפללים. המזגנים עובדים עשרים וארבע שעות. חדר הקפה משרת את הלומדים לאורך כל היום והלילה, ואנשים לא מפסיקים לשבת כאן ולהגות בתורה ועבודת הבורא”.

ויש לו, לרב דויטש, עוד תוכניות רבות. השאיפה של ראש הכולל המסור היא, להקים מקווה מהודר כאן במתחם הכולל החדש. כמו כן קיימות כבר תוכניות לשלב הבא של הפרויקט, הקמת בית המדרש הגדול שיהיו בו מספיק מקומות עבור ציבור הלומדים והמתפללים שמתרחב מיום ליום. בנוסף, עתיד להיבנות כאן בקרוב מטבח וחדר אוכל מיוחד, עבור הלומדים על מנת שיכולו להתמיד בלימודם לאורך שעות הלילה והבוקר מבלי להזדקק לצאת מהמקום לפת שחרית.

מופת גלוי בציוּן

את הרב דויטש מלווים סיפורים רבים של סייעתא דשמיא מופלאה שהוא רואה במסעותיו להחזקת הכולל. כמו המקרה הזה: “לפני מספר חודשים, בדרכי משדה התעופה קנדי לברוקלין, נסעתי אל ציונו הקדוש של הרבי מליובאוויטש זיע”א, כפי שאני עושה מפעם לפעם. על הציון התפללתי מקירות ליבי שתהיה לי סייעתא דשמיא במהלך המסע.

“כשיצאתי מהציוּן, פניתי לעבר בית הכנסת הסמוך, שנמצא בתוך שלושה צריפים גדולים ומזמינים. ראיתי שם יהודי שחזותו העידה עליו שהוא בעל יכולת. קשרתי עימו שיחה. סיפרתי לו על הכולל, והצעתי לו לתרום. הלה היסס, אמר ש’יש לי יעדים אחרים לתרומה’, ועוד ועוד. אמרתי לו: ‘אנחנו נמצאים כעת על ציונו של הרבי מליובאוויטש ומבקשים ישועה בזכותו. יש לי הצעה: בוא נפתח את אחד מכרכי ‘אגרות קודש’, כמו שחסידי חב”ד עושים מפעם לפעם, ונחפש רמז.

“האיש נענה לאתגר. לקחנו את הספר, ולתדהמתנו הוא נפתח לנו במכתב שפונה ליהודי שזכה לתרום מקווה טהרה. הרבי מדבר על חשיבות העניין, ומעודד את התורם להוזיל מממונו עבור הוספת טהרה בישראל, כשהוא מדגיש שהכסף הזה יחזיר את עצמו בכפלי כפליים.

“אני והנגיד הפוטנציאלי עמדנו נדהמים. הרי דקה לפני כן סיפרתי לו על המקווה שאנו מתעתדים לבנות בבניין הקדוש. ליותר מכך הוא לא נזקק. נפרדנו בהתרגשות, לא לפני שהוא רשם המחאה נדיבה במיוחד עבור המקווה. אלו סיפורי סייעתא דשמיא שאני חווה מדי יום ביומו.

עד עלות השחר

הלילה במחיצת לומדי הכולל נעשה קצר מן הרגיל, השעות הקסומות כאן נעלמות מהר מדי. בטרם הספקנו לעכל את התחושות ולמשש את המתיקות עד תום, הפציעו ברקיע קווים ראשונים של עמוד השחר. ברגעים הללו, לראשונה מתחילת הלילה, מושלך הס בהיכל. קול התורה דועך אט אט והמקום מתרוקן בזריזות. עשרות אברכים נחפזים כעת אל המקווה הממוקם במרחק הליכה מכאן. הם יטבלו ויטהרו את עצמם לקראת הפרויקט הבא שלהם, תפילת שחרית. אם חשבנו שהלילה הארוך יותיר אחריו ציבור לומדים עייף ולֵאֶה, טעינו. הציבור כאילו שואב כוחות מיוחדים בכל שעה מחדש.

התפילה כאן ארוכה מן הרגיל, לוהטת ובוערת במיוחד, הערנות כבר אמרנו שולטת כאן ברמה. ובשעה שפצח החזן בנעימת ‘הודו’, הדהדו קירות ההיכל ברעם אדיר של התחדשות. והקולות עלו ובקעו מן החלונות הפתוחים, גולשים ושוטפים בנעימות נפלאה את הרחובות שקמים עתה לבוקר חדש – אינם שמים לב לפעילות הרוחנית הכבירה ששמרה על העיר במשך שעות הלילה.

מסגרת:

חוקות שמים וארץ: הסדרים של ‘כולל חצות’

לפני כשני עשורים עמד מקים עולה של תורה בארץ הקודש, הגאון יהושע מאיר דויטש שליט”א, וייסד במסירות את כולל חצות – מקום נדיר שבו ילמדו עשרות תלמידי חכמים לילה כיום, מלפני חצות הלילה ועד לאחר תפילת ותיקין. הרעיון מאחורי הכולל, המיוסד על אדני הזוהר הקדוש ודברי חז”ל וחכמי הקבלה על מעלת לימוד התורה בלילה בקדושה – היה לגרום לכך שלא יהיה רגע אחד ללא תורה בארץ ישראל. 

הכולל, שהחל עם חמישה אברכים בני עלייה, מונה כיום מאה ועשרים אברכים תלמידי חכמים, העומדים בבית ד’ בלילות, מכל המגזרים והחוגים – חסידים, ספרדים, ליטאים, זקנים עם נערים מגיל 20 ועד 80, המגיעים ונוהרים מהעיר ביתר עילית עצמה, וכן מבית שמש, ירושלים ומודיעין עילית. סביב ‘כולל חצות’ התגבשה קהילה רחבה, המונה כ-300 משפחות הנמנות על קהילת ‘כולל חצות’. בכל שבת, היכל בית המדרש מלא מפה לפה, כאשר לתפילת שחרית של שבת נערכים שני מניינים – אחד עם הנץ החמה ואחד בשעה שמונה – שניהם גדושים בלמעלה ממאה מתפללים.

הרב דויטש ניאות לפרט באוזננו את סדרי הכולל:

11:00 – צי של מיניבוסים אוסף את מאות אברכי כולל חצות מרחבי ארץ הקודש, אל בניין הכולל בעיר ביתר. 12:30 – היכל הכולל מתמלא באברכים הפותחים בסדר תיקון חצות בציבור. 12:55 – לפני תחילת הלימוד, כל אברך נושא תפילה אישית שחוברה על ידי גדולי הדור לזכותו של השותף שמחזיק אותו ותומך בלימודו. 1:00 – סדר הלימוד הלילי מתחיל, ונמשך למעלה מארבע שעות. האברכים מתחלקים לקבוצות של לומדי קבלה וזוהר בשני מסלולים, וכן לימודי גמרא בעיון ומשניות לעילוי נשמה, טור ושולחן ערוך ונושאי כליהם במסלול דיינות והוראה. 3:00 – מדי ליל רביעי בשבוע תלמידי החכמים עולים על אוטובוסים מיוחדים בדרכם לתפילה ליד שריד בית מקדשנו, ושופכים את צקון לחשם בכוונות עילאיות להצלחת השותפים והתומכים הרשומים ב’קוויטל’ של הכולל.

4:00 – לאחר התפילה בכותל המערבי, האברכים נוסעים לקברה של רחל אמנו, ונושאים תפילה זכה בזכותה של מאמע רחל, תוך הזכרת שמותיהם של כל התומכים בפרטות, להצלחה ולנחת בכל ענייניהם וחפציהם. 5:00 –סמוך לעלות השחר, צועדים אברכי הכולל למקווה, על מנת להיטהר כהכנה לתפילת שחרית בהשתפכות הנפש, בקדושה ובטהרה. 45 דקות לפני הנץ החמה – מאות האברכים פותחים בתפילת שחרית במתינות, בקול ובכוונה, כאשר עובדי השם מרחבי האזור מצטרפים לתפילת שחרית שאין כמותה בעולם. 7:00 – האברכים נפנים לסעודת ‘פת שחרית’ כיד המלך, לאחר לילה שלם של עמל התורה ותפילה ביגיעה, ואוגרים כוחות לקראת יום נוסף של עבודת השם.

כל מה שחדש
חפש...
Generic filters

צ׳אט עדכונים וחדשות